search
בקריאה כעת: איש הברק | דיוויד מינס
search

דיוויד מינס | מקור:אנגלית

איש הברק

תרגום : יותם ראובני ומאיה פלדמן

הקדמה מאת מאיה פלדמן

מכת ברק יכולה להיחשב סימן משמים. אלוהים מסמן את ניק באמצעות הברק בתור הנבחר. עוד מכה ועוד מכה, וניק מתגרה בברק ועודנו שורד. אבל מה המשמעות שנושאת הבחירה הזאת? שורד בשביל מה? בסיפור המבריק הזה, שהפואטיקה המפותלת שלו הצריכה מאמץ של שני מתרגמים (מאמץ כדאי בהחלט), נדמה שהבחירה האלוהית לא נושאת עמה שום משמעות מיוחדת, פרט לאופן שבו היא פורעת את חייו של מי שנסיבות החיים פורעות את חייו לא פחות – המלחמה, תיעוש החקלאות והרס החקלאים, אבדן, התרוששות, חולי - הסיפור של ניק אינו מנותק מהזמן ומהמקום שבו הוא קורה, "המרחב השומם העצום של מרכז ארצות הברית, על החלל הריק שעדיין שולט במדינות ההן". לאיש הברק אין כוחות-על, הקסם שלו מתגלה מתוך מהלכו של הסיפור: המכלול כולו מקבל את מקומו ותובע את ערכו אך ורק בתור יצירה – לא מכוח עליון, או מכוח פרשנות שמשמשת מטרה מעשית, אלא מכוחו הפלאי של הסיפור כשלעצמו, של הספרות שמשיבה את מה שגזלו החיים, של הכתיבה המופיעה בו במלוא רהבה, "על הקו שבין עובדה ובדיון ובכך מקלה את משא האמת."  

קראו עוד

 בפעם הראשונה הוא הלך לדוג עם דני. דייג היה פולחן ועל כן, אחרי המכה, כשמוחו התבהר, נותר טעם הלוואי המטושטש של טקס: הטלת החכה שוב ושוב בעצלתיים, רחש החוט המתגלגל לאטו, קול נקישת סליל הגלגול, הפיתיון בקרס הנקי, והשיטוט הקוסמי, לפי חוש פנימי, בעקבות בריכות עמוקות של מים קרים בבוהק אחר צהריים נגד כיוון הרוח. נדמה שכל דג מגיע כמו פלא מתוך הדממה – דג בס עם פה גדול, נשנק לאוויר, בולע את השמיים, חג, מתפתל, פונה נגד כוחו של החוט. אבל אז היכה בו הברק ולאחר מכן הוא הרגיש כמו דג בקצה של חכה. חל שינוי עמוק בתפיסה: הוא הזדהה לחלוטין – לפחות חודשים אחדים – עם הדג; מתנודד, חג, מוחזק בחוט בלתי נראה שהושלך מהשמיים.

***

ללוסי היו זרועות נרפות ועור בגוון פנינה – חלק כמו תוֹך של צדפה, אהב לומר – והוא הריח, עם שובו אל הבית בחוות מוריסון באחד הלילות, את הלחות הסמיכה שלה על אצבעותיו. הוא נגע בה – רק החדיר את אצבעותיו לתוך לחות – ועכשיו לא היה מסוגל לישון ויצא אל הנדנדה במרפסת לתת לאדרנלין להירגע. הוא קיווה להשכיב אותה לפני שייצא לטירונות. סערה התקרבה. יריעות של חום וברקים התקפלו בתוך העננים בפאתי מערב. מלמולים גרוניים עמוקים של רעם הבליעו את רעש הצרצרים. הברק שהיכה בו נורה חזרה מגדר במרחק עשרים מטרים. אחר כך הוא יזכור שבחצי צחוק דיבר אל הסערה, ואפילו לאלוהים, בפרץ של עונג טסטוסטרוני. קדימה, יא בני זונות, נראה אתכם – אותם ניסוחים שבחורים בגילו ינקטו כלפי המרגמות בשדות הקרב של מזרח אסיה. קדימה, יא בן זונה, נסה עוד פעם, הוא צרח ממש לפני שברק מפוצל לשתי זרועות תאומות בצבע סגול-ארגמן הזדגזג מטה מקו הסערה הקדמי וקרע את הגדר, במה שנראה – בזיכרון פגום – זווית ישרה. הוא פגע בדיוק במרכז עצם החזה שלו, למיטב הבנתם של הרופאים, והותיר פצע בצורת מכתש ירחי שמעולם לא נרפא לחלוטין. אביו יצא החוצה לרגע, לנעול את האסם לפני פרוץ הסופה (מאוחר מדי), סיגר תלוי בין שיניו, ומצא את בנו על הגב, מעלה עשן. בשבועיים שבהם היה בהשגחה בבית החולים, שיניו כאבו ושרו, אם כי הוא לא הצליח לקלוט את שידורי הרדיו המפוקפקים של תחנות המגאוואט שמעבר לגבול המקסיקני. עם שובו הביתה באה אליו לוסי, ואז – בדממה של אחר צהריים קייצי – השחילה לו את ידה מתחת לגומי של התחתונים.

***

ממש לפני המכה השלישית, כמה שנים אחר כך, הוא ראה גדם יתום של ברק, זנב ניצוץ שכשכש לעברו מן הגדר. (המחקר יאשר כעבור זמן כי ברקים זעירים אלה אכן קיימים). כאשר פירסם המגזין "לייף" תמונת פוטומונטז' על עמוד שלם בכותרת "איש הברק", נאמר בכתבה: "ניק קלי טוען כי היה לו חיזיון מוזר ממש לפני שפגע בו הברק. הוא היה עם שני חברים בשדה, כמה שעות דרומית משיקגו, והראה להם נכס כלשהו שהתכוון לפתח. זנב ברק זעיר נראה על גדר ממש לפני שהוא הוכה. על חזיונות כאלה, אולי הזיות, דיווחו גם עדי ראייה נוספים."

בפוטומונטז' רואים אותו בחצר האחורית, אוחז בידו מזלג ברביקיו ומצביע בו לעבר השמיים המעוננים בכבדות. הכתבה לא הזכירה את הפצע לאורך הלחי ומספר שינויים נוירולוגיים שיתגלו במשך הזמן. אהבתו אל לוסי נמחתה אחרי המכה השנייה. במכה השלישית, התאיידה ידידותו עם דני. ובין שתי אלה, הוא איבד זמנית כל חשק לדוג.

***

הרביעי היה מיועד אליו אישית והוא היה מבעיר אסמים, מהסוג שנראה משלב קרניים עם מגדל האמפייר סטייט. הוא דיבר אליו כשירד והושיט את זרועותיו אליו מעלה לחיבוק. גם הפעם הוא היה על סירה, בלב אגם מישיגן, דג סלמון וסטילהד. (הוא אהב את הפשטות המטופשת של דייג מהסוג הזה, עין אחת על הסונר, רשת נגררת במעמקי האגם, והוא נשען בכיסאו ומחכה.) קברניט הסירה, פיט, ספג את קצה הברק והתפחם לחלוטין. ניק ניהל שיחה עם הברק הגדול ואז ספג את הכוויה המלאה. זה היה בערך כך: לא משנה מה, אני אראה לך מה זה, חתיכת אפס, הסיפור הזה, הסיפור שלי, סתם אחד ממרכז אילינוי, פעם אחת, פעמיים למזל, שלוש פעמים לפרס הגדול, ועכשיו הו אלוהים! יופיטר, זאוס! מה שלא יהיה, הו, סערת נרטיב ואסון. הו, תוכנית נאצלה של הטבע, סערי דרכי. העניקי ללבי את האומץ להתנגד, אבל לא יותר מדי. הו, אדונָי, עשה אותי מוליך טוב, אני אסבול בדרך הייסורים של האל, אני נוטל על עצמי את משא הזרם ונשבע לחיות שוב.

***

זמן קצר לאחר ששוחרר מבית החולים בשיקגו הוא התחיל לבקר מדי שבוע בכנסיית האל השנייה (ואולי הייתה זאת השלישית?) שם פגש את אשתו הראשונה, אגנס, שדמתה דמיון מטריד ללוסי (אותו עור קרם אפרסקי). בכל  הנוגע לעברו ולהיסטוריה שלו עם ברקים, מלבד הצלקות, הוא שמר על שתיקה כמו מרגל מהמלחמה הקרה: אף מילה, לא "ברק מענן לקרקע", לא כישוף, ולא ההמון המיסטי. (הציעו לו למכור כליא ברק. ברקים הם הסיבה העיקרית לשריפת אסמים!!! צלצל ל-1-800-ברק והבטח את עתידך.) אף מילה, גם לא לראיונות בתקשורת על עימותים ישירים עם מכות ברק גדולות. (סוגים קטנים יותר של ברקים לא עניינו אותו בכלל – אותם שדות חשמליים תועים שרודפים את רוב הבתים, פרצי החשמל המוזרים שממיסים חוטי טלפון ומפוצצים טלפונים, אותם ברקים של אנרגיה שצפים להם לתוך חלונות של בתי חווה). כעבור זמן יתחיל לחשוב שבכוונה התעלם מהצורות האלה, ועל כן הן הכריזו עליו מלחמה. פעם איתר אותו צוות צילום מצרפת וניסה להביא אותו לספר על העבר, אבל רוב הזמן הוא הכריח את עצמו לחיות חיים רגילים, ללא שום מטען, עובד בחברת יחסי ציבור, מייצג כמה חברות השקעות, כך שכאשר יכה הברק הבא זה ממש ייפול עליו מהשמים – שמים כחולים אי שם, פרץ זדוני של חשמל סטטי, ברק של יום קיץ. אבל הפעם הוא ואגנס היו צפונים בבטחה בבית הקיץ ששכרו באזור מישיגן, צפו במשחק של ה"קאבס" בטלוויזיה. אגנס שכבה על בטנה על הספה, לובשת רק תחתונים וחזייה, חושפת את רגליה הארוכות, את בטן תלמידת התיכון ואת גומות השריר בירך. הברק העכבישי שלח קרן כחולה דרך זגוגית החלון, צייר כיסוי כחול על פני הספה, התכנס, יצא החוצה, ואז נדמה שהוא מתפתל סביבה כך שבאותו רגע קצר, לפני שנהרגה, לפני שהפסקת החשמל הטביעה את החדר בחשכה, הוא זכה לראות תשליל של צורתה המפוארת.

Psst, you might also like:
הקוף

***

כדי להתרחק משיקגו הוא קנה את בית החווה המשפחתי הישן, שיפץ את האסם הגדול והתקין על גגו שישה כליאי ברק עם נורות כחולות ואדומות, מחוברות לחוטי אלומיניום עבים שנתלו לצדי האסם. האופק במקומות האלה נותן לרקיע לנצח. נדמה שאפילו התירס מרכין את ראשו בציפייה למכה הבאה. בערבים הוא קרא את קאנט והתחיל לצאת עם אישה בשם סטייסי, אלמנה כפרית רחבה, שאהבה שירה וציטטה את ט"ס אליוט, את כל החלק הראשון של "יום רביעי של האפר" למשל, או תמונות שלמות מתוך "מסיבת קוקטייל". ניק היה בן חמישים עכשיו, רזה בזכות העבודה בשדה, עם כאב גב כרוני מנהיגה בקומביין. אבל הוא אהב את העבודה. הוא אהב את השעות הארוכות שבהן היה לבד בתא הטרקטור, מאזין לסונטות של מוצרט בעוד גבעולי התירס מתקדמים אל קשת האורות, להוטים להיתפס אל תוך בית הבליעה של המכונה. מאחורי התא – בחושך המכוכב – הגיח הנוף הקירח של האלומות הקצורות.

***

מספיק עם השטויות. ימי האתגרים שלו כבר מאחוריו, חשב ניק, והתעלם מהאופי הגמיש והנוח של הברק עצמו, מהאופן הקטוע והתיאטרלי שבו הופיע באוויר, מהמפרקים הגמישים והמתריסים שלו. הקרקעות של חוות מוריסון היו מחוסלות פחות או יותר. הוא עבד יום ולילה כדי לקצור את פולי הסויה, מנסה להתחרות בחוות הענק התעשייתיות של איווה. עייף מכדי שיהיה לו אכפת. עונת הסופות כמעט נגמרה. סערות הסתיו שהחלו לפעמים נראו מותשות ומשועממות מן האדמה, והציעו רק גשם מעורר רחמים, אם בכלל.

***

הברק שהיכה בו בפעם השישית בא מתחת לצעיף הרקיע – כפי שראה עובד החווה שלו, ארל, שסידר ציוד ובמקרה העיף מבט אל ניק שנתן מנוחה לגבו בכיסא הגן הצהוב. הברק הכביר היכה במרחק ארבעה מטרים מניק, התכדרר, התגלגל לרגליו והתפוצץ. ניק עף, התגלגל באוויר והוטח בקיר האסם. בבית החולים הוא נזכר בתרגילי ההתעמלות ביסודי, מעבירים זה לזה כדור כוח, נהנים מהמשחק המופרך: מנסים כמו משוגעים להפיל את האחר, לגבור עליו בכוח ההתמד של החפץ. כדי לתפוס כמו שצריך כדור כוח עליך לספוג את העוצמה וליפול אחורה איתו כך שבנקודה מסוימת התנופה שלך משתווה לזו של הכדור. זה היה ריקוד עדין. הוא היה די טוב בזה.

***

ניק סבל מנזק נוירולוגי נוסף, חזיונות מוזרים, זהרורי זיקוקים מתחת לשמורות עיניו. הוא התחיל להיזכר. זה נעשה ברור. הוא התפצל מעצמו בעת המכה. כפיל כלשהו הופיע מגופו: איש כפוף קצת, רזה ושביר, מגשש קלות במקלו ככל שהוא מתקרב. "מריח אדמה" מהדור הישן. אדם שיכול להרים חופן עפר, לקרבו אותו לאף – ולתת לך דין וחשבון על איכותו – לחות ומידת חומציות, כמות הסידן; הוא היה האיכר-הצמוד-לאדמה של פעם, שהכיר יפה את שיטות העבודה באדמת הבעל שלו ורקד ריקודים מורכבים לעבר הרקיע, מפציר בבצורת המפלצתית לבוא אל סופה. איש זה השתוקק יותר מכול לכך שארובות השמיים ייפתחו כדי להקל על המתח באוויר, כי האדמה הייתה ראויה גם לגשם, לא רק לברקים ולרעמים. הוא היה שריד של אותם איכרי בעל שעברו מן העולם: שבורים ומאוכזבים מהאדמה, מנסים ככל יכולתם למצוא את הפתרון, ריקוד גשם מסורתי, או אדם שבא עם תותח לירות חורים בשמיים. מתחת לנקודה שבה פגע כדור הברק באדמה נהפך העפר לזכוכית, ומתחת לזה – ארל לקח את וחפר שם – התפשטה הזכוכית לאורך שני מטרים בערך, מסתעפת אל הכבל התת קרקעי שהוביל חשמל מהמחסן הישן אל סככת הכלים. נציג של חברת החשמל הסביר כי הכבלים התת קרקעיים האלה חשופים למכת ברק בדיוק כמו חוטי החשמל העיליים. אלוהים יודע למה, הוא הוסיף.

Psst, you might also like:
קופים

***

סטייסי ישבה ליד מיטתו בבית החולים שלושה שבועות, מלווה את סבלו בשירת אודות ושירי עם ושירים ששמעה בילדותה באלבמה, בנוסף לזה שעברה איתו על כל קובץ השירים של אליוט. היה לה קול טהור, קשה, שכמו נחצב מן האדמה האמריקאית. בחניטת התחבושות, בין התקפי גירוד וטפטוף הזיעה לאורך רגליו – במקומות שכולם בלתי נגישים – היו לו חזיונות חדים על המלחמה בקוריאה, כאשר דיוויזיית הפרשים הראשונה חטפה הפגזה ישירה של מטח טילי קטיושה – עד שברק מספר 8 (כפי שראה בעיני רוחו) התערב בחיבוקו המגושם, החיבוק העצום עד בחילה של האופק, ועטף אותו כשירד מטה בשקיקה. זה היה הברק הגדול, השילוב של מספר פיצולים מתכנסים לתוך זעם אחד, שאין כמותו.

***

אחרי שסטייסי עזבה אותו הוא מכר את החווה ועבר למקום אחר, כעשרה קילומטרים צפונית משם. הוא יחיה כרווק בעיירה קטנה באילינוי. אורח חיים של מצור השתכן לאטו. הוא יתחפר, הוא יחמוק מן הגורל בכך שישקיע את עצמו בזרם חסר הברק של הנוף, הנוף מחדרו הנשקף אל "חנות הזרעים והמספוא של אליסון", מחזה משמים כל כך עד שהוא מעורר בך רצון לירוק (והוא ירק). בחדרים סביבו גרו עובדי חווה גולים שהסניפו דבק משקיות נייר חומות, האזינו למוסיקה והעבירו את הזמן בכתיבה בטושים על הקירות. אין מישהו סוטה ואבוד יותר מעובד חווה לשעבר, את זה הוא ילמד להבין. הם היו מדוכאים מכך שכל התפיסה של חווה – המיתוס האגררי של יחסי אהבה בין אדם לאדמה, לא כל שכן העמל ומצוקות אחרות של קרובי משפחתם, שסבלו מקערת האבק בשנות ה-30, מבצורת ומהתעפשות הזרעים – הצטמצמו עכשיו לכדי בדיחה היסטורית. חוות תעשייתיות שלטו בכיפה. הם, שנותרו חסרי כל ואובדי עצות, היו מאזינים להיפ הופ, מנסים לאמץ מראה יותר אורבני (לרבים מהם חסרו איברים), מעשנים קראק ודטורה, אורבים כל הלילה חצי עירומים בסרבלים שלהם, ומקעקעים את זרועותיהם בעצמם. ניק הרגיש שהוא אחד מהם. בדרך מסוימת גם בהם היכה הברק.

***

מובן שהמכה הבאה (מס' 7) אכן הגיעה. היא באה בצורה מחוצפת וגסה, בצורה כל כך קלישאתית, עד שאפילו ניק נאלץ לצחוק על זה כשהוא היה מסוגל לצחוק, שבועות אחדים לאחר מכן, אחרי הרעידות, ההזיות, ומופעי הלוואי של הניצוצות. הוא ידע שהמכה הבאה תהיה האחרונה. הבאה תהיה רצחנית. הסוף. שום דבר כבר לא יהיה אחרי זה. הוא הרגיש את מספר 8 בזווית עינו, כשבהה מהחלון אל העיירה המתה, כה יבשה – בבצורת של אמצע הקיץ – עד שגרונו עקצץ. בשדה הראיה שלו הופיע כעת כתם ריק, משולל ועמוק ואפל. החדר נסדק בחום אמצע הקיץ. החלון נשקף אל עיירת חווֹת מתה, בערך 1920, בעלת חזיתות מזויפות בסגנון המערב הפרוע, בניינים מופגזים ונקיים מכל סימן חיים. הקירות המצופים עץ הצחינו ופלטו ריח חרדל יבש. בצללי אחר הצהריים הארוכים, ישבו יחד נערי החווה, שקיות הנייר צמודות לפניהם – נושמים את הדבק כפי שחיילים פצועים שאפו מבלוני חמצן. כאילו זה היה משנה. כשירד למטה הוא הלך בצליעה, מקפיד להסיט את המשקל מהעקבים, שהיו נפוחים וכואבים. עכשיו אפשר לקרוא לי בשקט חלשלוש, הוא אמר לבחורים. הם הקיפו אותו, נגעו בצלקות שלו, מראים בתמורה את הקעקועים שלהם ואת הפציעות, גדמים שהבליחו לרגע, פיתולים חלקלקים שעקבו אחר נתיבי חתכים של סכין יפנית וקרבות שפכטל. הם הציעו לו שקיות נייר מקומטות. הוא סירב. הם הציעו לו להסניף דלק, חשיש, ואליום. הם ביקשו ממנו שיספר את סיפוריו, והוא נענה, סיפר להם סיפורים ארוכים, מקשט בפרטים כיד הדמיון הטובה, רואה איך הם מהנהנים לאט בהערכה. הנה משהו שהם יכולים להבין. הטבע משחק לך עם הראש. הטבע המזויין מתעסק איתך. הוא הרחיב על מהות הברקים. הוא עשה מעצמו גיבור. הוא הרים את אגרופו כמו זאוס, לוכד ברקים מן האוויר. הוא העיף חזרה כדורי ברקים וכידרר אותם לרגע קצר. זה המעט שהוא יכול לעשות למענם. הוא ריחם עליהם בשל עיניהם החלולות וחתך הדיבור הנמרח והמת.

***

בחדר האפל חלפו הימים והשמש קפחה מעל הרחובות הסדוקים למטה, עשבים בגודל שיחים פרצו מהאספלט ההרוס, וניק נתן לחיי המצור להתפתח. הוא ימנע את המכה הבאה. מס' 7 הגיע אחרי ההחלמה המושלמת שלו, כשנקרא לבוא לשיקגו להעיד בתביעה משפטית על קרן אופציות. הוא הלך לקאנטרי קלאב "אוק רידג"' עם אלברט פורסטר. המועדון יתקין בקרוב ציוד לזיהוי ברקים – הראשון בתחום באזור שיקגו – כדי להתריע בדיוק מפני סוג התנאים שהובילו לברק מס' 7. גל של אוויר קר הגיע מקנדה, התחפר במקורות המים של המישורים הגדולים, צבר תנופה ויצר חזית סערה שכבר הולידה בעבר סופת טורנדו בדרגה F4, שהפכה מתחם קרוואנים לסלט של חומר בידוד צמרירי ורדרד, שברי פיברגלס וגושי גבס. הוא התקדם לעבר התלולית השנייה, מכופף את כתפיו באופן שחזה את מסלול הכדור, ואז ראה את החזית שולחת את לשונה אל אוויר הקיץ הדביק שמעל. בסופו של דבר, זה היה רק עוד ברק. פשוט עד כדי כך. הוא הופיע בהפתעה. שני רעמים הדהדו ובלעו את מגרש הגולף, תנועה חטופה בעקבותיהם, ואז, בדיוק כאשר תחב ניק את מקלו לתיק הגב, יישר את כתפיו, זקף את ראשו ונעץ את עיניו בשמיים, נורה מס' 7 למטה, התפצל לחמש זרועות סרטניות של מתח חשמלי חי, ושיפד את מצחו כפי שדוקרים חסילון במזלג קטן.

Psst, you might also like:
1/3 1/3 1/3

***

בחדר הוא האזין לקירות הנסדקים, יושב מול מאוורר מתכת מסתובב ולא זע במשך שעות. במורד הרחוב סיפר הספר הזקן ראלף סיפורי ברקים משל עצמו על הקרב על הבליטה. אם המאוורר לא מצליח לארח לו חברה, הוא הולך למספרה להסתכל איך ראלף מספר אנשים. מחוץ למוסד של ראלף ניצב לוח עץ מרקיב. בפנים המראות נקיות וכיורי הכרום-לבן בוהקים כתמיד. המשתנים הנוגים של חייו מתבררים יפה אצל ראלף. הנה אדם שמוגדר על ידי ברק, אומרת המספרה. הנה אדם שלא יזיק לו גילוח. להוריד קצת בצדדים, דירוג מאחור. במספרה הסיפור שלו הוא אגדה, הוא מיתוס, הוא נושא טוב לשיחה. הדברים ברורים בקרב הקירות הצנועים הללו, בקרב גזיזת מחלפות וטבעה המרוכז והבלתי הפיך של גזירת שיער (אנשים פשוט לא מבינים כמה שקשה לספר שיער אדם, אמר ראלף). בקרב התספורות – תספורת צבאית, בלורית, מדורג, יבש ורטוב – ניק לא יכול אלא להשיב לשאלות שמפנה אליו ראלף. הוא מייפה את הסיפור כמיטב יכולתו. אבל לא משקר. במספרה המילים כבדות ומדודות. הוא ממלא את הזמן בשתיקה כמיטב יכולתו, וכשזה לא עובד, הוא סב סביב הנושא. אבל נדמה שאצל ראלף השתיקה חיונית. מה שלא נאמר מתמלא בנהימות ובהנהונים של ראלף, ובתשומת הלב שהוא מעניק לזה שמסתפר; אם הוא בין תספורות, הוא יכול לנקות את הכיור או לסדר את המספריים או לחדד את התער בתנועות זן נטולות מחשבה. אלוהים, ניק, זה סיפור טוב, הוא אמר לאחר ששמע מה קרה במס' 7. פניו של ראלף ארוכים, חיוורים – פניו של אדם שרק לעיתים רחוקות נחשף לשמש – ועיניו שקועות בארובות שקועות. ראלף יושב על גדר שבין ספק ואמונה. הוא לעולם לא יאמין לגמרי לאיש המוזר הזה שהופיע פתאום מאי שם וטען שפעם היה הבעלים של חוות מוריסון, החווה המפורסמת במחוז הסמוך, חווה שהייתה פעם השטח החקלאי שנוהל הכי טוב בצד הזה של מחוז לינקולן. הוא יאמין רק למחצה לאיש הזה, שנראה כל כך סחוף ומוזר. אנשים כמוהו הגיעו לעיתים קרובות מהמישורים הגדולים, גם עכשיו אחרי הנדידה הגדולה של הנוודים והקבצנים, והם דיברו לעיתים קרובות ביראת כבוד על אירועים מגוחכים ונבואיים, אירועים שברובם היו שקריים, אבל איכשהו היה בהם צליל של אמת.

ראלף הכיר בחשיבות של נשמות כאלה. הן חיו על הקו שבין עובדה ובדיון ובכך הקלו את משא האמת. הם הביאו אותך לחשוב על המרחב השומם העצום של מרכז ארצות הברית, על החלל הריק שעדיין שולט במדינות ההן. הוא גזר בזהירות מאחורי האוזניים ואז התיר את הכפתורים וניקה את הצוואר, עומל ליצור קו ישר. הוא יקשיב שוב לסיפורי איש הברק, ועד שכל  רפרטואר הסיפורים של האיש זה יאזל, כבר תחלוף עוד שנה כמעט, ואז הוא יהיה מוכן לשמוע אותם שוב, מספיק פרטים יפרחו מזכרונו כך שהם שוב יהיו מעניינים.

איש הברק יהיה לדמות קבועה במספרה. יהיה לו כיסא ומאפרה משלו. מילותיו יזרמו אל תוך שעות אחר הצהריים הארוכות. מקום יימצא לאיש הזה. מיני מטלות יוצעו כך שיוכל להרוויח את מחייתו, כמה דולרים פה ושם. הנה כך תוכל עוד נפש אחת להשלים את ימיה על פני האדמה – מכל מקום, עד שהנבואות המוזרות יתגשמו והאוויר יהיה דומם עד אבסורד ומעל המספרה יתחשרו העננים להתכנסותם הרותחת, ורמז קלוש לטעם אוזון יתגנב אל האוויר. אז הכול ישתנה, ושום דבר לא יהיה עוד כשהיה.

arrow2right arrow2right סיפורים שהולכים יחד :

נהניתם מהסיפור הזה? הנה עוד כמה סיפורים מצויינים שעשויים להתאים לכם.

The Short Story Project © | Ilamor LTD 2017

Lovingly crafted by Oddity&Rfesty

Send this to a friend

Hi, this may be interesting you: איש הברק! This is the link: http://www.shortstoryproject.com/he/%d7%90%d7%99%d7%a9-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%a7/