search
בקריאה כעת: האספנית | קרלה סוארס
search

האספנית

קרלה סוארס | מקור: ספרדית

תרגום : מירי ויקסמן

הוא היה זמר סלסה מפורסם. היא אספה דברים וקעקעה מדי פעם. הוא היה נשוי לאשת עסקים יפנית עשירה. לה היה מאהב צרפתי. 

הם הכירו במקרה. היא ניסתה לשכנע מלצר בבית קפה שלחמישה סנטבו אין שום השפעה על מחירה של קופסת סיגריות. המלצר מצדו, הגיב בחיוך רחב ובתנועת שלילה נחרצת. יד ובה חמשת הסנטבו נמתחה מעל כתפה. היא הביטה לאחור, חייכה כשזיהתה את הפנים ואמרה 'תודה', בזמן שמיהרה להכניס את חפיסת המרלבורו לתיק. הוא חייך והזמין אותה לבירה. היא העדיפה ללכת ברגל, אז הם הלכו. 

"אני לא אוהבת סלסה, אבל אני מכירה אותך, כל העולם מכיר אותך."   

כל העולם הכיר אותו כי הוא היה מפורסם בעל חיוך אדיב ועיניים מסקרנות. היא לא היתה מפורסמת. העיסוק החביב עליה היה אספנות. היא אספה גביעים שגנבה מכל מיני ברים, פקקי שעם מבקבוקים שנפתחו בתאריכים חשובים, חול מהחופים, עפרונות נדירים, נרות מכְּנסיות מכל העולם וכאלה שהכינה בעצמה, צבעה בצבעים שהפיקה מתרופות ויצקה בתבניות עשויות קליפות ביצים, מכלי דאודורנט, כל דבר. היא אספה הכל וקעקעה, לפעמים, כשנראה לה מתאים.  

"יש לי מאהב צרפתי, הוא בא פעם בחודש ואנחנו שותים יין, הוא מביא לי ספרים ונרות במתנה, הוא סופר."

הוא רצה לדעת את שמו, למקרה שהכיר אותו, מי יודע, אבל היא סירבה לומר. 

"אף פעם אל תחשוף את זהות המאהבות שלך, וחוץ מזה… הוא נשוי, כמוך."

למפורסמים אין חיים פרטיים. כל העולם ידע על אשתו היפנית והוא נאנח במחשבה על כך שהחופש הוא להיות אלמוני. ללכת ברחוב מבלי שאף אחד יסתכל עליך ויתפעל מהמכונית החדשה שקיבלת זה עתה מאשתך, המבוגרת ממך בכמה שנים, זו שכבר לא מעניינת אותך ומבלה את רוב השנה בנסיעות, ממש כמוך, אבל בקווי רוחב שונים. 

"טוק, טוק", אמרה היא ודפקה על לבו. "אתה שקט כל-כך, טוק, טוק, אהובי הקטן והעצוב, אני חשבתי שזמרי סלסה יודעים ליהנות."

הוא רצה שהיא תיהנה אז הוא הזמין אותה להופעה אבל היא סלדה מהופעות סלסה ומהסלבריטאים בבגדי מעצבים, ומלצאת מאיזו מכונית שאין כמעט לאף אחד, ומלהרגיש איך כולם בוחנים אותה מעבר לשולחן. 

"תגיד, מה אתה מעדיף? לילה או בוקר?"

"אני מוזיקאי, יצור לילי."  

"חורף או קיץ?"

"קיץ יש לנו כל השנה, אני מעדיף את החורף ומספיק עם השאלות כי מעיתונאים כבר נמאס לי."

"עוד אחת, אחת וזהו. חתולים או כלבים?"

הוא חייך. 

"בבית של אמא שלי יש לי שני חתולים: אוצ'וּן וצ'נגוֹ." היא חייכה ונשכה את שפתיה. 

"בסדר, אני לא אבוא להופעות שלך, אבל אפשר להיפגש, ביחידות…"

והם המשיכו להיפגש. היא היתה מחכה שיתקשר אחרי ההופעות והם היו נוסעים לחוף הים, רחוק מהעיר. הוא היה מביא לה גביעים ורושם תאריכים על פקקי הבקבוקים ששתו יחד. אחר-כך, ותוך כדי ולפני ואחרי, עשו אהבה. הוא שר בלדות באוזניה בזמן שהיא נישקה בזו אחר זו את נקבוביות גופו. 

בחודש הראשון, כשהגיע המאהב הצרפתי, היא התריעה על היעדרות של שבוע. 

Psst, you might also like:
סיפורים בני דקה

"את אוהבת אותו?" שאל הוא והיא חייכה בלי לומר דבר.

"אם את לא אוהבת אותו, למה שלא תעזבי אותו ותישארי איתי?"

"טוק, טוק, אהובי הקטן והאנוכי, הסופר שלי בא לבקר אותי, כשהיפנית שלך תחזור גם אתה תצא לחופשה." 

הוא רצה לומר משהו, אבל נצר את לשונו. למחרת כתב לה שיר וחיכה לה כל השבוע. אחר כך תוכננו החודשים בחלקים, שבוע אחד לצרפתי, כמה ימים לאישה היפנית, סיבובי הופעות, את הימים הנותרים בילו יחד.

פעם נתקלו זה בזה במרינה הרחק מהעיר. היא שתתה מי טוניק עם הרבה קרח על שפת הבריכה. הסופר הצרפתי קרא והשתזף לצידה. הוא יצא מהמכונית והלך שלוב זרוע עם אשתו היפנית. אשת העסקים היפנית זיהתה את הסופר ונעצרה. הוא הבחין בה. אשתו קרבה את פיה ולחשה באזנו את זהותו של הכוכב אפור השיער. הוא הנהן בשתיקה, הוא לא הכיר אותו. הזוג המשיך ללכת וכשעברו על פני האחרים נופפה היפנית לסופר, כשהרים את ראשו. הוא השפיל את מבטו. היא המשיכה לשתות את מי הטוניק שלה. הסופר חייך, עצבני על כך שזיהו אותו. 

על המפגש ההוא לא דיברו לעולם. הוא העדיף לשתוק. היא נישקה את נקבוביות גופו ועשתה אתו אהבה בספרדית. 

"טוק, טוק", אמר הוא ודפק על לבו. "אני אוהב אותך, את יודעת?"

היא נתנה לו נר בצורת חילזון במתנה.

ערב אחד היא הגיעה מאושרת. היא נשאה ספר שהקדיש לה הסופר. הוא נמכר בכל אירופה ושמהּ הופיע בעמוד הראשון. הספר היה שלה ובשבילה. 

"הוא עושה את זה כדי לרצות אותך," אמר הוא. "ברצון רב הייתי מקדיש לך תקליט אבל אשתי תרצה לדעת מי את וכמו שאמרת, 'אף פעם אל תחשוף את זהות המאהבות שלך…'"

היא צחקה בסיפוק, נשקה לספר ואחר-כך נישקה את שפתיו של זמר הסלסה שלה, המאהב שלה, שהתחיל להתקשר אליה במהלך סיבובי הופעות והיה מדבר איתה על הקור ועל הלילות ועל בקבוקי היין שקנה כדי לשתות איתה. בשובו היה מביא עיתונים וכתבי עת שבהם התפרסמו תמונותיו, ביקורות, פרסומים של תקליטיו ועפרונות נדירים שמצא במיוחד לאוסף שלה. כשחזר באחת הפעמים היא נראתה לו מוזרה, מודאגת.

"זה שום דבר", אמרה היא. "אני צריכה צבעים, אני חייבת לקעקע, אבל אין לי צבעים, זה חשוב מאוד, אתה יודע?" 

הוא עזר לה להשיג אותם והפיג את עצבותה. הוא היה מאושר. היא קעקעה רק במקרים מיוחדים, יום אחד, אם ירצה, היא תוכל לעשות משהו על הגוף שלו. לה עצמה לא היו קעקועים, אבל היא עשתה אותם היטב, היא אהבה את זה. 

כעבור שבוע חזרה היפנית והוא הפסיק להיפגש איתה. אשתו נשארה בבית יותר מחודש והוא רק הצליח להגניב כמה שיחות טלפון וללהטט פגישה חפוזה. הנישואים נהיו מייגעים וכבר לא היה די ברגעי ההרמוניה שבהם דיברו על סיבובי הופעות וחוזים עתידיים. היפנית הרגישה שהוא מרוחק מדי והוא האשים את החום. היא הבחינה בכך שרוב שיריו החדשים הם בלדות והוא הזכיר 'מחסום יצירתי'. היא מצאה נרות משונים על הארון והוא מצא להם צידוק במשבר האנרגיה. בשדה התעופה חיבקה אותו, הוא נשק על מצחה ואיחל לה נסיעה טובה ושניות אחרי שראה אותה נעלמת מבעד לזגוגית הוא נכנס למכונית ונסע למצוא אותה.

אבל היא לא היתה בבית. הם נפגשו בערב למחרת והיו מאושרים לגעת זה בגופו של זה. היא לא ידעה שהיפנית עזבה וסיפרה שלא היתה בבית כי הכירה קולנוען ספרדי, טיפוס מעניין שדיברה איתו שעות ארוכות. הוא רצה להישאר ביחד זמן רב ככל האפשר ושאל מתי יבוא הצרפתי. 

Psst, you might also like:
הנוסעת בשלג

"הוא כבר לא יבוא. זה נגמר," אמרה היא. "הוא השתגע, בשבוע האחרון אמר שאשתו יודעת הכול, הוא בעצמו סיפר לה כי רצה לעזוב את המשפחה שלו, לקחת אותי לפריז לחיות ביחד, אבל אני לא רוצה, אני לא אוהבת אותו, אז זה נגמר."

הוא נאנח בשמץ של הקלה גלויה וחיבק אותה בחוזקה. 

"טוק, טוק, אהובי הקטן והמשוגע, עכשיו אתה תישאר איתי."

היא חייכה והרטיבה בלשונה את קצה אפו. אמרה שהיא רוצה לשתות מי טוניק ולעשות אהבה על הסדינים של היפנית וזו היתה הפעם הראשונה שהם אהבו זה את זה בחדר ההוא. הוא לא רצה שהיא תלך למחרת, הוא רצה שתחכה בבית עד שתסתיים ההופעה הלילית. וכך עשתה היא, היא חיכתה לו עירומה, קטורת בוערת בכל פינה בבית. הוא חזר מאוד מאוחר, וליקק לשוכרה את הרום ששפך על גופה. בבוקר, עדיין עירומים ועייפים, הוא כתב לה שיר נוסף וביקש שלא תלך. היא לא הלכה. בביתו היא צפתה בהופעה בטלוויזיה, שם התנגנה לראשונה המוסיקה שנכתבה לכבוד האישה המופלאה עלי אדמות. היא היתה מאושרת והוא חזר אליה עם אהבה בליבו. 

אחר כך צצה נסיעה קצרה ליפן, שם קיבלה אשתו את פניו עם בשורה על חוזה אפשרי של שישה חודשים באירופה לקידום האלבום שהתחיל להקליט לאחרונה. זה עורר בו התלהבות, אבל הוא לא אהב את אשת העסקים היפנית, הוא אהב אותההיא, שקיבלה את פניו עם בקבוק יין ספרדי וחשק עז לגופו, לא רצתה להישאר בבית הפעם. הוא התחיל להקליט ובילה רוב היום באולפן. הם קבעו להיפגש כשיתפנה מהעבודה. הוא היה משקיע את כל-כולו בכל שיר. כשחשב עליה הרגיש שהוא מסוגל להרקיד את כל העולם, לזעזע את אירופה הישנה. 

ביום שסיים את ההקלטות הלך לפגוש אותה עם פרחים בידיו. הוא קנה ארגז של רום, שני ארגזים של מי טוניק והציע לחגוג בגדול. הם הסתגרו בחדר. הוא הפעיל את המשיבון והנמיך את צלצול הטלפון. היא הבעירה קטורת ופשטה את הבגדים. כשהבקבוק הראשון עמד להסתיים הוא אמר שיש לו הפתעה. 

"את משגעת אותי, אני משוגע," אמר, "שינית את חיי, הפכת את עולמי וזה לא הוגן שאסתיר את מה שאני מרגיש… התקליט מוקדש לך, כבר מדפיסים אותו, שמך יתפרסם על כריכה של תקליט שיימכר בכל העולם," הוא חייך וטפח בעדינות על לבה. "טוק, טוק, אני מאוהב, אהובתי הקטנה והמשוגעת…"

Psst, you might also like:
זה אני

היא חיבקה את צווארו וליקקה את תנוכי אזניו. היא נרעדה כשידיו החלו לטייל על גבה, עוטפות את כל-כולה. היא נישקה את שפתיו. 

"אני אישה מאושרת," והתרחקה מעט. "אני רוצה להעניק לך משהו חשוב, אני רוצה לבקש ממך דבר אחד שישמור עלינו מאוחדים לנצח, אני רוצה להיות בתוכך לנצח… תן לי לקעקע אותך."

רגש מוזר עלה בו והוא נשך את שפתיו. הוא לגם מהבקבוק, כמעט מתפוצץ מרוב שמחה, והסכים. האיור היה בעורף, איור מוזר, קטן, ייחודי. כשסיימה הוא היה שיכור ומותש בגלל תנוחת הראש ושעות רבות כל כך ללא שינה. היא ליטפה את פניו, וקמה לשתות מי טוניק, בזמן שהוא נרדם מול עיניה.

הנסיעה לחצי שנה לאירופה נקבעה לחודש הבא. התקליט עמד לצאת. היפנית הגיעה לסגור פרטים אחרונים ונפרדה בהבטחה לקיים שיחה ארוכה בנוגע להתנהגות המשונה של בעלה בתקופה האחרונה כשתיגמר ההמולה. 

"התקליט הזה יהיה הצלחה גדולה, אני בטוח," אמר הוא, שרוע על החול ומביט בדמדומי הערב.

"אני מנבאת שהוא ישנה את חייך,״ אמרה היא, כשהיא שוכבת לצדו.

"לשנות…" אמר הוא והסתובב להביט בה. "טוק, טוק, אהובה קטנה שלי, חשבתי לעצמי, אולי תבואי איתי? נמשיך להיות ביחד, לעזאזל הנישואים שלי, אני אוהב אותך." 

היא התיישבה ומתחה את גבה. היא חייכה. 

"זה נגמר, אני לא אוהבת אותך."

הוא עצם את העיניים ושב ופקח אותן. בוודאי אמר משהו, אבל היא קטעה אותו והוסיפה שחוץ מזה יש לה מאהב אחר, היא לא תגיד את שמו, רק שהוא קולנוען ספרדי. גם לא נראה לה נכון לעזוב את אשת העסקים היפנית באמצע סיבוב הופעות חשוב כל-כך. הוא שפשף את הפנים, הוא לא רצה להאמין. 

"אבל, אם כך, כל זה… מה שקורה בינינו…" 

היא ליטפה את פניו וקמה, מתנערת מהחול. היא אמרה שלא יטרח ללוות אותה, עוד מוקדם, והמאהב הספרדי יבוא לאסוף אותה לא רחוק מכאן. הוא התרומם כדי לומר משהו אבל בסוף רק השתנק.

"טוק, טוק, אהובי הטיפשון,״ אמרה היא ודפקה על לבו. "האם אי פעם אמרתי שאני אוהבת אותך?" היא נשקה על לחיו הלחה מזיעה והתהלכה קצת. "תראה, העניין הוא ש… אני אוספת אנשים, אני אוהבת את זה, זה באמת העיסוק המועדף עלי… אתה שנוסע בכל העולם תזהה את הסימן שלי בקלות, יש הרבה כאלה שמסתובבים עם האיור הזה על העורף…" חייכה, "וכולם מפורסמים…"

הוא היה זמר סלסה מפורסם וסיבוב ההופעות באירופה היה הצלחה מסחררת. היא אספה אנשים וקעקעה בהם את הסימן שלה. הוא היה גרוש מאשת עסקים יפנית עשירה. לה היה מאהב.

   

The Short Story Project © | Ilamor LTD 2017

Lovingly crafted by Oddity&Rfesty

Shares
Share This