search
בקריאה כעת: הלב של רוסיליונה | ג'ובאני בוקאצ'ו
search

ג'ובאני בוקאצ'ו | מקור:איטלקית

הלב של רוסיליונה

תרגום : גאיו שילוני

יום רביעי, סיפור תשיעי

אדון גוּאיליימלו רוסיליונֶה מגיש לאשתו לאכול את לבו של אדון גואיליימלו גוּארדאסטאניו, האיש שהרג ואשר היא אהבה; כאשר נודע הדבר אחר-כך לגבירה, היא קופצת מחלון גבוה ומתה, וקוברים אותה עם אהובה.

הנה הסתיים סיפורה של נייפילה, שאכן עורר חמלה רבה בלב כל חברותיה, והמלך לא התכוון לפגוע בזכותו של דיוניאו, וכיוון שמלבד המלך לא היה תורו של איש לדבר, פתח אז המלך ואמר:

נשים רחמניות, עלה בדעתי סיפור אחר, וכיוון שאתן מצֵרות כל-כך לשמע סיפורים על אהבה חסרת מזל, ודאי יעורר בכן סיפורִי חמלה לא פחותה מזו שעורר הסיפור הקודם, שכן האנשים שקרה להם מה שאספר היו רמי-יחס יותר, והכול התרחש באכזריות רבה יותר משהתרחש במעשה ששׂחו בו עתה.

עליכן לדעת אפוא כי אנשי פרובאנס מספרים שפעם היו בארצם שני אבירים אצילים, וכל אחד מהם שלט על טירות וּוַסָלִים: שם האחד היה אדון גוּאיליילמו רוסיליונֶה, והאחר היה שמו אדון גואיליילמו גוּארדאסטאניו. וכיוון ששניהם היו גיבורי-חיל, אחזו לעתים קרובות בנשק ותמיד השתתפו יחד, במדים זהים, בתחרויות אבירים למיניהן ובכל שאר תרגילי הנשק. אמנם כל אחד מהם התגורר בטירה משלו, והיו רחוקים אפוא זה מזה לא פחות מעשרה מילין, אך אף-על-פי-כן כיוון שרעייתו של אדון גוּאיליילמו רוסיליונֶה היתה אישה יפהפייה ורבת חן, התאהבה בה אדון גואיליילמו גוּארדאסטאניו, על אף הידידות ואחוות הנשק בין שני הגברים, ורחש לה אהבה יתרה, והתחיל לעשות מחוות רבות כל-כך כלפיה עד כי הגבירה הבחינה באהבתו. מכיוון שידעה כי הוא אביר בן-חיל, נשא גם הוא חן בעיניה, ואף היא התחילה לרחוש לו לאהוב עזה כל-כך, שלא חשקה בשום דבר כפי שחשקה בו, ולא רצתה בשום דבר כפי שרצתה בו, ולא ציפתה אלא שיבקש ממנה להיעתר לו. אכן, לא חלף זמן רב וכך היה, ושני הנאהבים נפגשו שוב ושוב ואהבו זה את זה אהבה גדולה.

מאחר שלא נזהרו די הצורך בהיותם יחד, הבחין בכך בעלה של האשה וזעם מאוד, עד כי אהבתו הגדולה לגוארדאסטאניו היתה לשנאת מוות. ואולם השכיל להסתיר את שנאתו טוב יותר משהשכילו שני הנאהבים להסתיר את אהבתם, ובלבו גמלה החלטה להרוג את יריבו ויהי-מה. בשעה שרוסיליונה היה במצב-הרוח הזה, הכריזו בצרפת על תחרות אבירים גדולה. רוסיליונה הודיע על כך מיד לגוארדאסטאניו ושלח לומר לו כי אם טוב בעיניו, יבוא אליו, ושניהם יחליטו יחד אם ישתתפו בתחרות ואיך יעשו זאת. גוארדאסטאניו השיב בשמחה רבה כי בלא כל ספק יבוא למחרת לסעוד עמו סעודת ערב.

כאשר שמע זאת רוסיליונה חשב כי הנה באה השעה שיוכל להרוג את יריבו. למחרת נטל אפוא נשק, עלה על גב סוס ויצא לדרך בלוויית כמה ממשרתיו, וכאשר הגיע למרחק של מיל בערך מטירתו, נעצר בעבי היער, במקום שבו היה צריך גוארדאסטאניו לעבור, וארב לו שם. חיכה שעה ארוכה עד שראה אותו מתקרב ואחריו שני משרתים לא חמושים, וגם הוא לא היה חמוש, כי לא נשמר כלל מפניו. כאשר ראה את האיש מגיע למקום הרצוי, התנפל עליו באכזריות ובחמת-זעם, הניף את החנית וצעק: "בוגד, אתה מת!" – בבת-אחת צעק ותקע את החנית בחזהו.

גוארדאסטאניו לא היה מסוגל כלל להתגונן ואף לא לומר מלה, החנית פילחה את גופו והוא נפל ארצה ומת לאחר זמן קצר. משרתיו הפנו את ראשי סוסיהם לאחור, בלא שידעו מי עשה את המעשה, ונמלטו מהר ככל יכולתם אל טירת אדונם. רוסיליונה ירד מסוסו, ביתר בסכין את חזהו של גוארדאסטאניו, ובמו ידיו עקר את לבו. פקד לעטוף את הלב באחד מאותם בדים שתולים בקצה החנית וציווה על אחד ממשרתיו לשאת אותו; ולכולם הורה כי לא יעזו לומר מלה על מה שאירע. בסוף עלה שוב על סוסו וחזר לטירתו אחרי שכבר ירד הלילה.

לגבירה נודע כי גוארדאסטאניו עומד לבוא לסעודת הערב, לכן ציפתה לו בשקיקה רבה, ובראותה שאינו בא השתוממה מאוד ואמרה לבעלה: "הכיצד, אדוני, לא בא גואדראסטאניו?"

ענה לה בעלה: "גבירתי, קיבלתי ממנו הודעה שלא יוכל לבוא עד מחר." והגבירה תמהה מעט.

רוסיליונה ירד מסוסו, שלח לקרוא לטבח ואמר לו: "קח את לב חזיר-הבר הזה ונסה לעשות ממנו את התבשיל הטוב והטעים ביותר שתוכל. וכאשר אשב לשולחן שלח לי אותו בקערת כסף." הטבח לקח את הלב והשכיל להתעלות בשיא אמנות הבישול והמסירוּת בהכנתו, קצץ אותו, תיבלו בתבלינים רבים וטובים ועשה ממנו מעדן טעים להפליא.

בבוא השעה ישב אדון גואיליילמו לשולחן עם אשתו, התבשילים הוגשו, אך האדון אכל רק מעט מאוד, כי המחשבה על המעשה המרושע שעשה העיקה על לבו. הטבח שלח אליו את המעדן, והאדון ציווה להגישו לאשתו. הפגין את חוסר תַאבונו, ועם זאת שיבח מאוד את המעדן. לגבירה לא חסר תיאבון: היא התחילה לאכול ומצאה שהתבשיל טעים, לכן אכלה אותו כולו.

האביר ראה שאשתו אכלה הכול ואמר: "גבירתי, האם ערֵב התבשיל לחִכּך?"

ענתה הגבירה: "באמונה, אדוני, ערב מאוד לחִכּי."

"כה יעזור לי אלוהים," אמר האביר, "אכן אני מאמין לך, אף אינני מתפלא על כך: כי הדבר שבחייו נעם לך יותר מכול נעם לך גם במותו."

כששמעה זאת האשה שתקה זמן-מה, ובסוף אמרה: "מה? וכי במה האכלת אותי?"

ענה האביר: "מה שאכלת היה לאמיתו של דבר לבו של אדון גואיליילמו גוארדאסטאניו, שאַת, אשה בוגדנית, אוהבת כל-כך. ותוכלי להיות בטוחה שאכן היה הוא, כי אני במו ידי עקרתי אותו מחזהו שעה קלה לפני שובי לכאן."

כאשר שמעה הגבירה את הדבר הזה על האיש שאהבה יותר מכול – ברור מאליו שלבה נמלא צער. כעבור שעה קלה אמרה: "את המעשה שעשית מסוגל לעשות רק אביר בוגדני ומרושע, שכן אם אני שמתי את האיש הזה אדון לאהבתי, בלא שאילצני, ובמעשי זה פגעתי בך, הרי לא הוא היה צריך לשאת בעונש אלא אני. ואולם עכשיו ישמור אלוהים פן אוסיף על תבשיל אצילי כל-כך, העשוי מלבו של אביר בן-חיל ונעין הליכות כאדון גואיליילמו גוארדאסטאניו, שום תבשיל אחר לעולם!"

והאשה קמה על רגליה, ובלא שמץ היסוס השליכה עצמה מהחלון שנפתח מאחוריה. החלון היה גבוה מאוד מעל פני האדמה, וכאשר נפלה הגבירה, לא רק מתה אלא גם התרסקו כמעט כל עצמותיה. משראה זאת אדון גואיליילמו הזדעזע מאוד וחשב כי רע עשה, וכיוון שחשש מפני אנשי המקום ומפני הרוזן של פרובאנס, ציוווה לחבוש את הסוסים והסתלק.

בבוקר המחרת נודע בכל המחוז איך התרחשו הדברים. לכן אספו אנשי טירתו של אדון גואיליילמו גוארדאסטאניו וגם אנשי טירת הגבירה בצער רב ובדמעות רבות את שתי הגופות וטמנו אותן יחד בכנסייה של טירת הגבירה, בקבר אחד. ועל הקבר כתבו שורות שיר המודיעות מי הם הקבורים שם ואיך ומדוע מצאם מותם.


*מתוך "דקאמרון", הוצאת כרמל, 2000.

    arrow2right arrow2right סיפורים שהולכים יחד :

    נהניתם מהסיפור הזה? הנה עוד כמה סיפורים מצויינים שעשויים להתאים לכם.

    The Short Story Project © | Ilamor LTD 2017

    Lovingly crafted by Oddity&Rfesty

    Send this to a friend

    Hi, this may be interesting you: הלב של רוסיליונה! This is the link: http://www.shortstoryproject.com/he/%d7%94%d7%9c%d7%91-%d7%a9%d7%9c-%d7%a8%d7%95%d7%a1%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%94/