search
בקריאה כעת: הצעה צנועה | ג'ונתן סוויפט
search

הצעה צנועה

ג'ונתן סוויפט | מקור: אנגלית

תרגום : יואב איתמר

הקדמה מאת המערכת

ב"הצעה צנועה" (1729), מעלה ג'ונתן סוויפט את הרעיון כי על בני העם האירי לאכול את ילדיהם; לא רק מטעמים כלכליים, אלא גם מטעמים קולינריים! "אם יש משמעות כלשהי לחירות", כתב ג'ורג' אורוול, סאטיריקן חריף אחר, בן המאה העשרים, למעלה ממאתיים שנה לאחר מכן, "אז זו הזכות לומר לאנשים מה שהם לא רוצים לשמוע", ולא שכח להוסיף: "ישנם רעיונות כה מוטעים, שרק אדם אינטליגנטי מאוד יוכל להאמין בהם".

קראו עוד

למניעת הפיכתם של ילדי העניים באירלנד לנטל על הוריהם וארצם והפיכתם למועילים לחברה

ההולכים ברחובותיה של עיר מפוארת זו1, או מטיילים בכפרים, נעצבים אל לבם מאוד בראותם את הרחובות, הדרכים ודלתות הבתים הומים מקבצניות, ואחריהן משתרכים שלושה, ארבעה או שישה ילדים, כולם לבושים בלויי סחבות ומתחננים לנדבה מן העוברים והשבים. אימהות אלו, במקום שיוכלו לעבוד למחייתן, נאלצות להוציא את כל זמנן בקיבוץ נדבות למען קיום ילדיהן חסרי הישע: כשהם גדלים הם הופכים לגנבים בגלל מחסור בעבודה, עוזבים את מולדתם כדי להילחם למען הטוען-לכתר מספרד2 או מוכרים את עצמם לעבדות ומתיישבים באיי ברבדוס.

אני חושב כי מוסכם על כל הצדדים, כי מספר עצום זה של ילדים בזרועות אמם, או הולכים בעקבותיהן, או בעקבות אבותיהם, הם נטל נוסף על הממלכה3 במצבה העגום היום; על כן, מי שיוכל למצוא שיטה הוגנת, זולה וקלה להפיכת ילדים אלה לחברים מועילים לאומה ראוי להוקרה רבה כל כך מן הציבור, עד שפסלו יוצב כיד למושיע האומה.

אולם כוונותיי רחבות הרבה יותר מפתרון בעייתם של ילדי הקבצנים המוצהרים; אני מתכוון לפתור את בעיותיהם של כל הילדים בגיל מסוים הנולדים להורים היכולים בקושי רב לתמוך בהם ונזקקים לנדבותינו ברחובות.

אשר לי, הקדשתי שנים רבות של מחשבה לנושא חשוב זה, ושקלתי באופן בוגר את תוכניותיהם של הוגים אחרים, ומצאתי אותן מלאות שגיאות חישוביות גסות. נכון הדבר, שתינוק אשר אמו המליטתו זה עתה יכול להתקיים מחלב אמו במשך שנה תמימה, בתוספת מעט מאוד מזון מסוג אחר; לכל היותר תיאלץ אמו להשקיע במזונו שני שילינגים, תזונה שיכולה האם להשיג בוודאות, או להשלימה באמצעות שאריות, בעזרת עיסוקה החוקי בקבצנות; ואני מציע שבגיל שנה בדיוק נטפל בהם כך, שבמקום להיות לנטל על הוריהם ועל הקהילה או לגווע ברעב, או לדרוש את שארם וכסותם לשארית חייהם, יפעלו בדרך הפוכה לחלוטין ויתרמו להזנתם והלבשתם, לפחות באופן חלקי, של אלפים רבים.

יש יתרון חשוב נוסף לתוכניתי, כי זו תמנע את ההפלות מרצון, ואת המנהג האיום של נשים לרצוח את ילדיהן הממזרים, אויה! כה נפוץ המנהג הזה בקרבנו. אני משער שהקרבתם של התינוקות התמימים והעניים הללו באה למנוע את ההוצאה הכספית הכרוכה בגידול הילדים הממזרים יותר מאשר את הבושה הכרוכה בכך, והדבר מעורר עצב ורחמים בלבו של הפרא האכזר ביותר.

מספר הנפשות בממלכה מוערך במיליון וחצי, ולפי חישובי, עם אלה נמנים 200 אלף זוגות שנשותיהם בעלות יכולת פריון; ממספר זה הפחתתי 30 אלף זוגות המסוגלים לכלכל את ילדיהם, אף כי חוששתני שאין זוגות רבים כל כך לנוכח המשבר הנוכחי בממלכה; אולם לאחר שקיבלנו נתון זה כעובדה, ישנם עוד 170 אלף זוגות מולידים. הפחתתי עוד 50 אלף מנשים אלו שיפילו את תינוקן, או שילדיהן ימותו כתוצאה ממחלה או תאונה בשנתם הראשונה. מכאן שנותרו עוד 120 אלף ילדי עניים הנולדים מדי שנה בשנה. השאלה היא רק איך נגדל ונטפל באותם ילדים במצב זה, אשר כפי שציינתי בלתי אפשרי לממש את הפתרונות שהוצעו עד כה. איננו יכולים להעסיקם במלאכת-יד או בחקלאות; איננו בונים בתים (כוונתי לאזורים הכפריים) ואיננו מעבדים את האדמה בעזרתם4: רק לעתים נדירות הם יכולים להתקיים באמצעות גניבות, עד הגיעם לגיל שש, חוץ מאלה בעלי הכישרון הטבעי, שעליי להודות כי הם לומדים את יסודות המלאכה בגיל מוקדם יותר, אף שניתן לראות בהם רק מתלמדים, כפי שנודע לי מפי אחד ממנהיגי הקהילה ממחוז קאוואן, אשר הצהיר באוזניי כי לא נודע לו על יותר ממקרה אחד או שניים של ילדים שהתפרנסו כך לפני גיל שש, אפילו באותו אזור בממלכה שיצאו לו מוניטין כידוע בבעלי המקצוע המעולים ביותר במלאכה זו.

סוחרינו הבטיחו לי, כי ילד או ילדה בני 12 ומטה אינם מוצר בר-מכירה; אפילו בהגיעם לגיל זה ערכם אינו עולה על שלוש לירות, או שלוש לירות וחצי לכל היותר; סכום אשר אינו עומד ביחס להוצאותיהם של ההורים או של הממלכה, או להוצאות על מזון וסחבות, שעשויים להגיע עד פי ארבעה לפחות מסכום זה.

עתה, אם יותר לי להציג בצניעות את מחשבותי, כולי תקווה כי לא תעוררנה ולו את ההתנגדות המעטה ביותר.

כפי שהובטח לי על-ידי אמריקאי מנוסה מבין מכריי בלונדון, תינוק צעיר ובריא בן שנה הוא מאכל טעים מאוד, מזין ובריא – בין שהוא מבושל, צלוי, אפוי או שלוק; ואין לי ספק כי באותה מידה יכולים אלה להוות בסיס טוב לתבשיל בשר או לנזיד.

אני מציע בזאת לציבור להביא בחשבון את הצעתי הנוגעת לאותם 120 אלף ילדים. אפשר לשמור 20 אלף מהם לצרכי הִתרבות. רבע מתוכם צריכים להיות זכרים; זו כמות רבה מזו שאנו מותירים לצורך זה בקרב עדרי כבשים, בקר למאכל או חזירים; הסיבה לכך, בעיניי, היא שרק לעתים נדירות ילדים אלה הם פרי-נישואים, מפני שהפראיים מבינינו כלל אינם מחשיבים מוסד זה. לפיכך, זכר אחד יכול לספק את צרכיהן של ארבע נשים. 100 אלף הילדים הנותרים יכולים להימכר בגיל שנה לרמי המעלה ולבעלי הרכוש ברחבי הממלכה; תמיד כדאי להמליץ לאימהות לתת לילדיהן לינוק ככל יכולתם בחודש האחרון לשהותם עמן, על מנת שיהיו שמנים ודשנים בעת הגשתם לשולחן. אפשר להכין מכל תינוק לפחות שתי מנות במסיבת-חברים. כאשר המשפחה סועדת לבדה, חלקו הקדמי או האחורי ישמש מנה כלל לא רעה, ועדיף לשלוק אותו, ביום הרביעי, בתוספת מעט מלח ופלפל, במיוחד בחורף.

Psst, you might also like:
בתולת ים בצנצנת

חישבתי כי משקלו הממוצע של ילוד הוא 12 פאונד, ובתוך שנה תמימה, אם יפוטם כדבעי, יגיע למשקל 28 פאונד5.

אני מודה כי מזון זה יהיה יקר למדי, ועל כן מתאים עד מאוד לבעלי הבתים שכבר זללו בכל פה את ההורים6 ויהוו קהל יעד מתאים ביותר בשביל הילדים.

בשר תינוקות ייאכל במשך כל השנה, אולם בשפע מיוחד יימצא במהלך חודש מארס, מעט קודם לכן ומעט אחר כך. שכן, כפי שאמר לנו סופר נכבד שהוא גם רופא צרפתי דגול7, דגים מהווים מקור מזון עשיר ביותר, ולכן ילדים רבים נולדים במדינות קתוליות, יותר מאשר בכל עונה אחרת, תשעה חודשים אחרי צום הארבעים8; מכאן יש להניח כי שנה לאחר הצום יהיו השווקים מוצפים וגדושים מהרגיל, שכן מספר היילודים הקתולים גדול ביחס של לפחות אחד לשלושה בממלכה זו; ולפיכך יש יתרון באופן כללי גם בכך שיופחת מספר הקתולים שבינינו9.

כבר הערכתי את עלות גידולו של בן קבצנים (ולתוכו שיקללתי גם את כל הפועלים החקלאיים, העובדים וכן ארבע-חמישיות מבין פועלי האיכרים) בשני שילינגים לשנה10, כולל סחבות; ואני מאמין שאין אדון הגון שיסרב לתת עשרה שילינג תמורת ילד שלם ושמן, שכן כפי שהוכחתי זה הרגע, אפשר להכין ממנו ארבע מנות בשר טוב ומזין לפחות, שעה שעליו לסעוד רק עם חבר או עם בני משפחתו. כך ילמד אפוא הגביר להיות בעל-בית טוב וכן אהוד יותר על אריסיו. האֵם תרוויח שמונה שילינגים שלמים, ותהיה כשירה לעבודה עד שתלד ילד נוסף.

אלה המקמצים יותר את ידם (כצו הימים הללו),יכולים לפשוט את עורה של הגווייה; עור זה, לאחר עיבוד, ייהפך לכפפות אופנתיות לגברות ולמגפי-קיץ לאדונים המתלבשים בהידור11.

בדבלין עירנו אפשר יהיה לייסד בתי-מטבחיים מיוחדים לשם כך, באזוריה הנוחים יותר. מומלץ כי הקצבים יקנו את הילדים חיים ויכינו אותם לבישול בעודם חמים לאחר השחיטה, כפי שאנו עושים לחזירים המיועדים לצלייה.

איש-מעלה, אדם נאמן באמת ובתמים לארצו, אשר את גבורותיו אני מעריך מאוד, ניאות באחרונה לדון עמי בסוגייה והציע שכלול נוסף לתוכנית. הוא סיפר כי אדונים רבים מבני הממלכה השמידו לאחרונה את עדרי הצבאים שלהם, וכי הוא משוכנע כי הדרישה לבשר צבי תמולא היטב באמצעות גוויותיהם של נערים ונערות שגילם אינו עולה על 14, אולם אינו נמוך מ-12; רבים מביניהם ומביניהן בכל מחוז עומדים לגווע ברעב עקב המחסור בעבודה; הוריהם, אם עודם בחיים, יוותרו בוודאי עליהם, ואם לא – יעשו זאת שארי-בשרם הקרובים ביותר. אך עם כל הכבוד להצעתו של חבר טוב כל כך ופטריוט כה דגול, אינני בטוח כי אני מסכים עמו; שכן בשרם של הזכרים, כפי שמכרי האמריקאי הבטיח לי, לנוכח ניסיונו הרב, קשה ודל, כבשרם של תלמידי בתי ספרנו בשל פעילותם הגופנית המתמדת, ולכן אינו טעים; פיטומם לא יפתור את הבעיה. שחיטת הנערות, אם יורשה לי להעיר בענווה, מהווה הפסד ציבורי, היות שזה מקרוב יהפכו אף הן לבעלות כושר הִתרבות; מלבד זאת, אין זה בלתי מתקבל על הדעת כי כמה אנשים מצפוניים יזדעקו למנוע את הדבר (אפילו שלא בצדק), מפני שתטריד אותם מעט האכזריות, אשר, הנני מודה ומתוודה, היתה אחת הסיבה המרכזית להתנגדותי לכל תוכנית, בלא קשר להיותה רצופה בכוונות טובות.

אולם על מנת להצדיק את חברי, הוא הודה באוזניי כי פסלמנצר12 המפורסם, יליד האי פורמוזה, שעבר להתגורר בלונדון לפני יותר מעשרים שנה, היה זה שהגה את הרעיון. באחת משיחותיהם סיפר לידידי כי בארצו, כאשר צעיר מוצא להורג, מוכר המוציא להורג את גופתו לאנשים רמי מעלה, כמעדן. בתקופה שהתגורר שם נמכרה גופתה של נערה דשנה בת 15, שנצלבה בעוון ניסיון להרעיל את הקיסר, לשר הפנים ירום הודו ולפקידי ממשלה בכירים נוספים, נתחים-נתחים שהורדו מן הגרדום, ב-400 כתרים. ואכן, אינני יכול להכחיש כי אם היה הדבר מושת על כמה נערות עסיסיות מעירנו, שאין להן פרוטה13 ואינן יכולות לצאת מפתח ביתן בלא כיסא אפיריון המוחזק על-ידי משרתים, ולהופיע בתיאטראות וכינוסים ציבורים לבושות בגדים משובחים מתוצרת חוץ, שאינן משלמות תמורתם לעולם – בטוחני כי הממלכה לא תיגרע מכך.

Psst, you might also like:
אורות אדומים

אנשים מסוימים שרוחם נכאה העלו חשש ביחס למספר הרב של עניים שהם קשישים, נכים או חולים, ונתבקשתי להקדיש מחשבה לשאלה כיצד אפשר להקל על הנטל הכבד המוטל על האומה. אולם אינני מודאג מכך, שהרי ידוע כי הם מתים מדי יום ביומו ונרקבים בקור וברעב, בזוהמה ובמזיקים, במהירות מתקבלת על הדעת. ובאשר לפועלים הצעירים, מצבם מעודד בה-במידה; הם אינם יכולים לעבוד ועל כן הם גוועים ברעב עד כדי כך שאם נשכרים הם לביצוע עבודות פשוטות, אין להם הכוח לבצען, וכך הם וגם המדינה מתרחקים בבטחה מן הרעות העתידות לבוא.

זמן רב סטיתי מן הנושא העומד על הפרק, ועל כן אשוב אליו. אני חושב שהיתרונות של הצעתי ברורים וטובים, וחשיבותם רבה.

ראשית, כפי שכבר ציינתי, הדבר יפחית את מספרם של הקתולים, המתרבים בקצב מהיר יותר מאתנו בכל שנה. הם הוולדנים העיקריים באומתנו ואויבינו הגרועים ביותר, הנשארים בבית כדי להעביר את הממלכה לטוען לכתר הספרדי. הם מקווים שיתרונם יעמוד להם עקב המחסור בפרוטסטנטים טובים, שהעדיפו לעזוב את ארצם ולא לשלם בניגוד למצפונם מַעשֵׂר לכנסייה עובדת-אלילים.

שנית, לתושבים העניים יותר יהיה סוף-סוף דבר-מה בעל-ערך משל עצמם, אשר על-פי חוק אפשר לעקלו למען תשלום שכר הדירה לבעל-הבית, היות ודגניהם ומקנם כבר נתפסו, ומטבעות הם אינם מכירים.

שלישית, עלות גידולם של 100 אלף ילדים, בני שנתיים ומעלה, מגיעה לעשרה שילינגים לראש לשנה. הדבר יגדיל את נכסי האומה ב-50 אלף לירות שטרלינג מדי שנה בשנה, מלבד היתרון בהוספת מנה חדשה על שולחנם של בעלי הממון בממלכה, המחזיקים בטעם מעודן. הכסף יתגלגל בינינו לבין עצמנו, והטובין ישמשו לעידוד הצמיחה והייצור.

רביעית, אימהות המתרבות תדיר, לא רק שירוויחו שמונה שילינגים נוספים כל שנה ממכירת ילדיהם, אלא גם ייפטרו מן הצורך לדאוג לצרכיהם מעבר לשנת חייהם הראשונה.

חמישית, מזון זה יביא לקוחות רבים לבתי המרזח, ובלקוחות אלה יעזרו הפונדקאים בתבונתם הרבה וימצאו את המתכונים הטובים ביותר שיתאימו לבשר באופן מושלם. ובבתיהם יסתופפו אדונים רבים המוקירים עצמם בצדק על טעמם הטוב: טבחים מוכשרים, שיידעו כיצד להשביע את רצון אורחיהם, יוכלו להרוויח מהם ממון רב ככל שישכילו.

שישית, הדבר ישמש תמריץ לנישואים, אשר בכל האומות הנאורות נתמכים במענקים או נכפים מכורח חוק ובעזרת עונשים. הדבר יגביר את דאגתן של האימהות לילדיהן ואת עדינותן, כי במקום להיות אחראיות לגידולם של תינוקות עניים, הן תיתמכנה במידה זו או אחרת על-ידי הציבור ותהיינה מקור לרווח, במקום הוצאה. אנו צפויים לתחרות עזה בין הנשים הנשואות, שיחקו זו את זו ויביאו את ילדיהן השמנים ביותר לשוק. הגברים יהפכו לעדינים ומתחשבים כלפי נשותיהם, כפי שהם דואגים לסוסותיהם ולפרותיהם העומדות להמליט, או לחזירותיהם ההרות. הם יפסיקו להכותן ולבעוט בהן (כפי שקורה לעתים קרובות מדי), מחשש להפלה. עוד יתרונות צפויים עם החלת התוכנית, כמו תוספת של עוד אלפי נתחים של בשר עבור המזון המשומר המיועד לייצוא. חשבו על ריבויו של בשר החזיר ושיפור אמנות הכנתו, החסרה אצלנו בגלל חיסולם הרב של חזירים. כיצד ניתן להשוות את טעמם והדרם של אלה לזה של תינוק מפוטם בן שנה? תינוק צלוי שלם ייצור רושם עז בסעודה השנתית בבית ראש העיר ובהילולות ציבוריות אחרות, אולם על כך לא ארחיב מפאת קוצר היריעה.

נניח שאלף משפחות בעירנו יהיו צרכניות קבועות של בשר תינוקות, מלבד אלו אשר יאכלו אותו באירועים משפחתיים, במיוחד בחתונות ובטקסי הטבלה. אני צופה שדבלין לבדה תתקיים בכל שנה על 20 אלף תינוקות ואילו שאר הממלכה (סבורני כי שם יימכר הבשר במחיר זול במידת-מה) תתקיים על 80 אלף הגופות הנותרות.

אינני יכול לחשוב על התנגדות אחת שאפשר להשמיע נגד התוכנית, פרט לטיעון שמספר האנשים בממלכה נמוך בהרבה. זאת, לא אכחד, היתה הסיבה המרכזית לכך שהצעתי תוכנית זו לעולם. כפי שהקורא בוודאי יבחין, חישבתי פתרון זה רק לממלכת אירלנד ולא לשום ממלכה אחרת שהיתה, קיימת, או לדעתי, תתקיים אי-פעם בעולם. על כן, שאיש לא יזכיר לי פתרונות אחרים: לא את מיסויים של בעלי הבתים בינינו בשיעור של 25 אחוזים14; לא את ההימנעות משימוש בבגדים וברהיטים שאינם מתוצרת ארצנו; לא את הדחייה המוחלטת של שימוש במוצרים ובכלים המעודדים חיי תפנוקים; לא את הפחתת העלות של הגאווה, היוהרה, הבטלנות וההימורים בקרב נשותינו; לא את החיסכון, החוכמה ונקיטת המידה: לא את הלימוד לאהבת הארץ ואת השוני מתושבי לפלנד או טופינמבו15; לא את סיום הסכסוכים והפיצול בין הסיעות בתוכנו. אל לנו לנהוג כיהודים שהמשיכו לרצוח זה את זה גם כשעירם נכבשה: לא בשל כך יש להיזהר ממכירת ארצנו ומצפוננו בשכר פרוטה: לא ללמד את בעלי ההון להפגין מידה אחת של רחמים לדייריהם, ולבסוף, אל תדברו אתי על הנחלת רוח כישרון, רוח כנה ויצרנית, בבעלי החנויות, מפני שלוּ תעבור החלטה לקנות רק מתוצרת ארצנו, יתאחדו הם לרמותנו ולעושקנו במחיר, במידה ובטיב, ואי אפשר להביאם להציע הצעה הוגנת אחת לעסוק רק במסחר, אף שהוזמנו לעשות כן לעתים קרובות.

Psst, you might also like:
אסמה

לפיכך, אני חוזר על דבריי, בל איש יעז לדבר עמי בסוגיות אלו, עד שתהיה לו ולוּ תקווה קלושה שיתקיים ניסיון כן ואמיתי לקיימם.

ברם, לדידי, מאסתי מזה שנים רבות בכל אותם נביאים בעלי הדעות העקרות, חסרות התוחלת והבטלות, החסרות כל סיכוי להצלחה, ועלתה בדעתי הצעה זו, אשר, בהיותה חדשה לגמרי יש בה משהו מוצק ואמין, והיא אינה כרוכה בהוצאות רבות או בקשיים גדולים ואיננה נשגבת מכוחותינו, ואיננו ממיטים על עצמנו סכנה בחוסר צייתנות לאנגליה. אי אפשר לייצא סחורה זו, מפני שבשר רך מאוד איננו סובל השרייה ארוכה במלח, הגם שיכולתי לנקוב בשמה של מדינה שתשמח לאכול את כל אומתנו בלעדיו16.

אחרי ככלות הכל, אינני כה נוקשה, ולא אפסול מן היסוד כל דעה אחרת שיציגו מלומדים, שתהיה יעילה, קלה, זולה וכנה באותה מידה. אולם בטרם יקודם דבר-מה מסוג זה בניגוד לתוכניתי, ומישהו יציע תוכנית טובה ממנה, אני מבקש מן ההוגה או ההוגים האחרים לשקול בכובד ראש שתי נקודות. ראשית, לפי המצב הנוכחי, כיצד יוכלו למצוא מזון וביגוד ל-100 אלף פיות וגבות חסרי תועלת. שנית, ברחבי ממלכה זו ישנם מיליון בני אנוש בקירוב. אם ערך מחייתם יושקע ותחושב יחד, יותיר אותם בחוב של שני מיליון לירות שטרלינג, אם נוסיף את הקבצנים המקצועיים ואת רוב האיכרים והפועלים, על נשותיהם וטפם, שהם קבצנים הלכה למעשה: הנני מתאווה לכך שכל אותם פוליטיקאים המסתייגים מהצעתי, ויש להם אומץ לענות לי, ישאלו תחילה את הוריהם של בני תמותה אלה, אם אינם חושבים שגורלם ישפר עליהם לוּ יימכרו למזון, בגיל שנה, באופן שתיארתי, ובכך ייחסך מהם גורל נצחי ואומלל כפי שחוו אותו הם-עצמם, גורל של דיכוי בידי בעלי בתים, של חוסר יכולת לשלם את שכר הדירה בלא כסף או מקצוע, היעדר תנאי מחייה מינימליים, בלא בית או בגדים שיגֵנו עליהם מפני פגעי מזג האוויר, מפני גורל בלתי נמנע של הליכה בעקבות הוריהם – או שמא יחוו גורל נורא אף יותר מזה של צאצאיהם עד קץ כל הדורות.

אני טוען, במלוא הכנות, שאין לי עניין אישי בפעולה לקידום תוכנית זו, ואין לי שום מניע מלבד שירות טובתה של ארצי, עידוד המסחר, סיפוק צרכי התינוקות וסעד לעניים, וסיפוק תענוג מסוים לעשירים. אין לי ילדים שממכירתם אוכל להרוויח ולוּ פֶּני שָחוּק אחד; צְעיר ילדיי הוא בן תשע, ואשתי הגיעה זה מכבר לגיל הבלות.


*דימוי: מריה מוראלס

  1. דבלין, בירת אירלנד (כל ההערות הן משל המתרגם).
  2. הטוען לכתר היה ככל הנראה ג'יימס השלישי, שניסה לפלוש לאנגליה בשנת 1715. ג'יימס השלישי היה בנו של ג'יימס השני מבית סטיוארט, שגורש מאנגליה בשנת 1689. יורשיו של ג'יימס השני היו קתוליים, ומדינות קתוליות באירופה שימשו להם מקום מקלט.
  3. הטקסט נכתב לאחר שתי שנות בצורת רצופות, ולכן מצבם הכלכלי של האירים (ושל הממלכה) היה בכי רע.
  4. בריטניה הטילה מגבלות חמורות על החקלאות האירית.
  5. פאונד אנגלי = 0.454 קילוגרם. 12 פאונד = כ-5 קילוגרמים וחצי, ו-28 פאונד – 12.7 קילוגרמים.
  6. הכוונה לבעלי האחוזות והבתים האנגליים שהשתלטו על אדמת אירלנד וניצלו את תושביה.
  7. סוויפט העיד כי מדובר בפרנסואה רבלה ובספרו "גרגנטואה ופנטגרואל".
  8. תקופת צום של ארבעים הימים לפני הפסחא, אשר הקתולים נמנעים בה מלאכול בשר.
  9. ביטוי זלזול בלשון התקופה, popish. סוויפט מתחזה לכלכלן אנגלי שמרן, ומכאן הנימה השלילית ביחס לקתולים.
  10. בלירה אנגלית היו עשרים שילינג.
  11. פיסקה זו נשמטה מתרגומו של דן דאור ל"הצעה צנועה" מ-1986, כנראה משום שהיא מבחילה יותר מדי ומזכירה תקופות אפלות. חשיבותה היא באירוניה, שלו היו האדונים קונים בגדים מתוצרת אירית, הילדים האירים לא היו גוועים ברעב ונהפכים לתוצרת אירית.
  12. ג'ורג' פסלמנצר היה מתחזה שטען כי מוצאו במזרח הרחוק. בספרו מ-1804 כתב כי בטייוואן מועלים לקורבן לאלים בכל שנה 18 אלף נערים, וכי הכוהנים אוכלים את לבבותיהם.
  13. במקור: Groat, גרוטה, מטבע אנגלי עתיק שערכו אגורה.
  14. סוויפט מפרט פתרונות שבהם תמך. זה למשל מעין מס הכנסה שיושת על בעלי קרקע שאינם מתגוררים בה, כמו המס על הדירות הריקות שאנו רוצים להטיל בהווה.
  15. מחוז בברזיל.
  16. רמיזה לאנגליה.

The Short Story Project © | Ilamor LTD 2017

Lovingly crafted by Oddity&Rfesty

Shares
Share This