search

מה הסיפור שלנו?

הסיפור שלנו, או איך הכל התחיל ולמה:

אינני זוכר היכן קראתי: "קריאה וכתיבה הן מלאכות גילוי; סרט קולנוע מעתיק תמונות, תצלום לוכד ציפור במעופה, קריאה וכתיבה הן המעוף עצמו."
המחשבה העומדת בבסיס פרויקט הסיפור הקצר היא שקריאה היא חוויה שיכולה לשנות. חוויה שמאפשרת התבוננות על המצב האנושי, משרה אמפתיה, ומעודדת בחינה של המתרחש. עבורנו קריאה היא יותר מפעילות של זמן פנאי, היא פעולה שיכולה ליצור גשר בין אנשים ותרבויות, להיות תיבת תהודה לקולות ולרעיונות.
סיפורים התגלגלו בצינור הדורות, עברו מפה לאוזן, נחרטו על סלעים, נכתבו על מגילות קלף, הודפסו… עכשיו אנחנו אוצרים אותם בקופסת תהודה דיגיטלית שמאפשרת להם להיות נחלת רבים, לנדוד ולחצות תבניות גיאוגרפיות, ביצורים טריטוריאלים וחומות של שפה. אנחנו רוצים לאפשר לסיפורת קצרה נוכחות חיה ותוססת בתרבות העכשווית, לאפשר לקולות כותבים מהעולם כולו להיות נוכחים, שקולם ישמע ויהדהד.

או שהייתי מנסח זאת ככה:

אני זוכר את האוהל, את מחצלת הקש, את דמויות הרפאים והחפצים שסרין הבדווי היה מקיף אותנו בהם, כאילו הם נולדים מריצוד להבות הגחלים שעל פניו.

אני זוכר את שמש השחר שרותחת אצלנו, מאדימה את לחיי הניצים שעל העץ, עינהם הצהובות רושפות. ואת איך שאני דוחף ענף למחילות העכברים והנחשים, מבריח אותם, הניצים צוללים וטורפים אותם.

אני זוכר את עצמי הולך לוואדי, מניח לבוץ הטובעני הרעב לעטוף אותי, עד שבדרך נס אבן גדולה כמו מושיטה את כתפה לרגליי שיתייצבו עליה.

אני זוכר את גופי הקטן ממתין לחווה, הילדה שהרגשתי שבלעדיה חיי הגיעו למבוי סתום, את אצבעותיי מסובבות בעדינות את כפתור המתיחה של שעון היד (דוקסה) שקבלתי מאבי, את פעימות הזמן נוקשות על פרק כף ידי, כשחלמתי את עצמי ישוב על כיסא ענקי, חווה רוכנת ומודדת לרגליי נעל זכוכית, מזדקפת ואומרת: "זה הוא!"

פרויקט הסיפור הקצר הוא תשוקה לשיטוט וגילוי גיאוגרפיות, תשוקה לרוח הדמיון, תשוקה להרהורים.

אם ברצונכם לתמוך בפרויקט, בקרו בעמוד העמיתים.

The Short Story Project © | Ilamor LTD 2017

Lovingly crafted by Oddity&Rfesty