search
בקריאה כעת: סאדו-מאזו בארץ הקודש: פרק 10 | רועי חן
search

רועי חן | מקור:עברית

סאדו-מאזו בארץ הקודש: פרק 10

דימוי: אינה פרדו

10.  בוקר טוב

אמרו שאם היא תתעורר, יש סיכוי ששום דבר כבר לא יהיה אותו דבר. אולי היא לא תכיר אותנו. אולי לא תכיר את עצמה. אולי תאבד את היכולת לדבר. אולי תתעורר כתינוקת. אולי כזקנה.

כששמענו על עלות האשפוז במוסד כמעט התאשפזנו בעצמנו. אבל מוחמד חכם, הוא הציע סידור שלא היה אפשר לסרב לו. המוסד מקבל אליו את אֵלַה ללא תשלום ובתמורה מוחמד מתנדב שלושה ימים בשבוע כאח מוסמך, ואני מתנדב על בסיס יומי כבריסטה, עד שאלה תתעורר. או תרדם לעד.

משפחות שיושבות ליד קרובים השקועים בתרדמת – צריכות הרבה קפה כדי לא להרדם בעצמן. מנהל המוסד בעצמו היה מזמין אצלי. לכולם ציירתי בקפה, היו לי כמה להיטים חדשים: שמש, חמסה, שעון מעורר, אבל בסוף אנשים רוצים את הסמיילי והלב –לא הרמתי את האף, ציירתי להם סמיילים ולבבות באהבה. פעם הכנתי לעצמי קפה והאות מ' הצטיירה לה בעצמה על גבי הקצף. מוחמד? משה? מה?.. אותות וסימנים, לך תבין.

שמרנו על אלה במשמרות. לא פעם התקשינו לעזוב ונשארנו יחד לילות שלמים. סירקנו אותה. רחצנו אותה.  הפכנו אותה כדי למנוע פצעי לחץ. הכל בשיתוף פעולה מלא, בעדינות שיש רק למי שאיבד את עולמו וחי את חייו בתקווה להשיבו. כולם במוסד ראו בנו אחים. וראו בה את אחותינו. לא טרחנו להסביר לאיש על מערכת היחסים בינינו. אנשים שהמוח שלהם מורכב ממגירות עם מדבקות לא יבינו אותנו באמת.

Psst, you might also like:
טבעת אירוסין

השגנו גם את פתק ההתאבדות מהמשטרה, בעזרת קשרים של מנהל המוסד. היו כתובות בו חמש מלים: "מוחמד – סלאם. משה – שלום. אלה." כמה שלא הפכנו בזה לא מצאנו שום משמעות נסתרת מלבד זו הברורה מאליה. בשלב מסוים החלטנו לא לדוש שוב ושוב בכתב החידה הפתור הזה ולהתרכז בהווה. ימים הפכו לשבועות והם הפכו לחודשים. אנשים שכבו במיטות כצמחים וקרוביהם רחשו סביבם כדבורים. 

לפעמים לא היה למוחמד תיאבון והייתי צריך לעודד אותו לאכול. הוא קרא לי נשמה. קראתי לו מלאך. הערצתי אותו על הידע שלו. הוא ניסה להסביר לי כיצד פועל המכשיר הזה בשם גוף האדם, שבתוכו כולנו חיים, דיבר שעות: נשימה עצמונית, גלאזגו קומה, פעילות חשמלית של המוח, לא הבנתי כלום.

הוא דאג תמיד שהמוניטורים יעבדו כראוי, שהמַנְשֵם יהיה מחובר כמו שצריך. אח פרטי – יותר מזה? הייתי מאושר וגאה שאיש כזה אוהב את אלה שלי. אהבנו אותה יחד. חלמנו על הרגע שהיא תקום ותגלה שהפכנו לנשמות תאומות. האם תקנא? לא. היא תצחק. תצרח מאושר.

פעם לגברים היה הרמון. למה שלאישה לא יהיה. אנחנו בעידן המודרני. מה כל כך מוזר באישה אחת שחולקים בה שני גברים? בסך הכל אני ומוחמד יותר דומים משונים, זה לא שאני צריך לחלוק בה עם איזה שוודי. אני ומוחמד שנינו שֵמִיים, שנינו כותבים מימין לשמאל, שנינו נורמטיבים לכאורה.

Psst, you might also like:
גבריות

בכל פעם שנכנסתי לחדר ברכתי אותה ב"בוקר טוב!" גם אם נכנסתי בלילה. חשבתי שלצמד המילים האלה יש כוח מעורר. אנחנו כמהים לבוקר. ומשתוקקים שיהיה טוב הבוקר. שטוף שמש. מלא אור. לו רק פקחה עיניים, אפילו לשבריר שניה.

לפעמים כעסתי עליה. מה פירוש הסצנה הבנאלית הזאת? לכתוב שלום וסלאם ולקשור לעצמך שקית לראש. מה ניסית לומר לנו? שאת לא יכולה לחיות עם שנינו יחד? את יודעת מה היית צריכה לעשות? להפגיש ביני לבין מוחמד, לעזור לנו להכיר ביכולת שלנו לחלוק בך. היינו מצליחים, אני נשבע! ואולי זה נראה ברור היום, כשאיבדנו אותה. מי בכלל כבש את מי? אנחנו אותה או היא אותנו. איזה מן דבר זה… אם לא היה לי את מוחמד לידי יכול להיות שהייתי מבצע צעד נואש. הייתי מביא לקצי או לקצה או לקץ שנינו. הייתי נשבר בלעדיו.

אבל היו גם לילות של תסכול גדול. בלילה שכזה הטחתי במוחמד: "מה שווה כל הרפואה שלכם, אם אי אפשר להעיר אותה? במה אתם עוזרים? מרפאים צינון?"

"היא מקרה מיוחד." הוא ענה. "זה נדיר שאישה בתרדמת עוד חוטפת סיבוך של אלגוריזציה ממאירה."

"הנה, התחיל עם הלטינית… מדברים ככה שאי אפשר להבין. זה הפתרון שלכם, להגיד מילים סתומות והחולה בינתיים – מת."

מוחמד ישב מהורהר. חיפשתי בעיניים העמוקות שלו את השלווה שידע לנסוך בי תמיד ולא מצאתי. הוא עצמו היה דרוך. הוא לגם מהקפה ואמר:

Psst, you might also like:
מֶטרָבוּעין

"אולי זה שיעור, אולי יש מוסר השכל לכל זה."

"איזה מוסר השכל," פה באמת התעצבנתי. "מה פתאום מוסר השכל? למה, זה משל? זה משל כל זה?"

מוחמד לא ענה. הוא נשף אוויר, כמו עשן, למרות שלא היתה לו סיגריה בפה. הבטתי על אלה. היא שכבה שם יפה מתמיד. מונשמת.

"זה משל?" חזרתי ושאלתי ברעד. "מוחמד… זה משל?"

סוף

arrow2right arrow2right סיפורים שהולכים יחד :

נהניתם מהסיפור הזה? הנה עוד כמה סיפורים מצויינים שעשויים להתאים לכם.

The Short Story Project © | Ilamor LTD 2017

Lovingly crafted by Oddity&Rfesty

Send this to a friend