search
בקריאה כעת: סאדו-מאזו בארץ הקודש: פרק 5 | רועי חן
search

רועי חן | מקור:עברית

סאדו-מאזו בארץ הקודש: פרק 5

דימוי: אינה פרדו

5.  משתה כיד המלכה

לפני ששבתי לאֵלַה, עברתי בדוכן והכנתי קפה שחור עם הל, למקרה שאתקל שוב במוחמד, האח המטפל. זה כבר ינטרל אותו. חנופה – טריק בסיסי ברכישת אמון בין קבוצות עוינות בעת המודרנית. שמתי לב שנעלמו כמה גביניות, ללא ספק היה זה הדרעק מחנות הספרים. לא נורא. כל חתול ביג'י יומו. הנה, אני יודע משהו בערבית.

שוטר שחלף על פני גרם לי לקפוא על מקומי. התעכבתי כדי לא לעלות איתו באותה מעלית. מוטב לי לשמור על פרופיל נמוך. זה אפילו טבעי לאדם נמוך כמוני.

סביב מיטתה של אֵלַה התקיים קוניסליום. להקת קרקרנים בחלוקים לבנים הסתופפו מעל לאישה שלי. גם מוחמד היה שם. תירוץ מעולה להכנס עם משלוח הקפה ולדלות מידע חדש.

כמו שחקן התכוננתי לכניסה שלי. ידעתי שעלי לגלם דמות משנה – בשום אופן לא דמות ראשית (הדמות הראשית עלולה להגיע לכלא בסוף ההצגה הזאת, על רצח). שיננתי את שורת הפתיחה.

הבריסטה (למוחמד, כמכר ותיק): "ודאי שהזמנת קפה שחור עם הל – אתה, כן. כן, אתה. אתה הזמנת, הרי לא הייתי טורח ועולה לפה סתם כך, יש לי עומס בדוכן. כנראה פרח מזכרונך, מוחמד, אתה הרי מסור כל כך לחולים." אבל עוד אני עובד על החיוך – הופיעה אישה אסרטיבית, אולי ראש המחלקה, מלווה בשוטר מלמטה.

חמקתי בין הווילונות אל מיטת המאושפזת הסמוכה. תמונת המצב: השוטר עלה לפניי אבל הגיע אחריי, הוא כנראה שוחח עם האסרטיבית. על מה? מה הם כבר יודעים? האם שמי כבר הוזכר? הצגתי אותו בפני מוחמד. טעות חמורה. חזרתי מברלין לפני שלושה חודשים, אני עם אלה קצת יותר מחודשיים בסיבוב הנוכחי… בעצם, אני יודע בדיוק כמה זמן אנחנו בסיבוב הנוכחי – 70 ימים. האם השארתי בדירתה משהו שעלול להסגיר אותי?

Psst, you might also like:
סאדו-מאזו בארץ הקודש: פרק 9

"מרדכי, זה אתה?" לחשה מתחתי מאושפזת זקנה שכמו התכווצה בתוך המיטה שלה, עיניה כשני פרחי פרג, אדומים.

לא עניתי, ניסיתי להאזין לרופאים מעל מיטת אלה.

"אחות נתנה לי זריקה כואב." המשיכה הזקנה.

"עד החתונה זה יעבור." סיננתי כדי להשתיק אותה.

היה שם רופא שהחמיץ קריירה אופראית כבס-בריטון. בין היתר נשמעה המילה "אמוקסיה" או "אנוקסיה".

"מרדכי…"

התייעצתי טלפונית עם ד"ר גוגל. קראתי על אנוקסיה ועל היפוקסיה ועל מחסור בחמצן ברקמות המוח ועל רשלנות רפואית… עיני רפרפו על האותיות בלי להבין דבר.

"אני מבין… אני מבין… אני מבין…" אמר שם מישהו. זה כבר היה קול צפצפני, כמו של ילד. אולי זה השוטר? ומה הוא הבין כל כך האידיוט? מי שאומר שלוש פעמים אני מבין, סימן שלא הבין דבר. במקום להבהיר זה רק החשיך את המצב.

"מרדכי, אתה יודע מה אני חושבת – האחות שעשתה לי ככה כואב, היא לא אחות בכלל, היא בתחפושת!"

"היא אחות, היא אחות." לחשתי.

"איך אתה יודע, יש היום תחפושות מאוד דומות, תופרים את זה בסין והסינים יודעים לעשות שאחד יהיה דומה לשני… אני מפחדת שהיא נתנה לי רעל."

"הכל יהיה בסדר, את תיכף מבריאה ויוצאת מפה, את נראית מצוין."

"מרדכי, מה זה? שנים לא אמרת לי ככה."

"אז הנה, אני אומר. עכשיו שקט, תנוחי."

הזקנה השתתקה בחיוך מלא סיפוק.

Psst, you might also like:
סאדו-מאזו בארץ הקודש: פרק 8

הלוואי שאלה פשוט תקום ותגיד: מה אתם עושים מעלי, חבורת נחשים? איפה משה שלי? זוזו, אני הולכת הביתה.

"מרדכי…"

אני אחנוק את הזקנה הזאת. מה זה משנה כבר מאסר עולם אחד או שניים?

"קודם עבר פה איש נחמד ונתן לי יין לקידוש ונרות. שמתי במגרה, תקח הביתה שיהיה לשבת."

פתחתי את המגרה. יין פטישים וזוג נרות שבת עם תפילה מצורפת. פתחתי את היין ולגמתי ארוכות. אולי בכלל הייתי צריך ללכת הביתה ולהשתכר עד דלא ידע? אולי הייתי צריך להתחפש לאח כדי שלא יבדילו בין מוחמד לבין משה? אני מבזבז את הזמן שלי פה – בכל דקה שחולפת אלה צוללת עמוק יותר אל החלום שממנו איש לא התעורר.

"מה זה מרדכי, אתה שותה בלי לברך? אולי גם אתה לא מרדכי? אולי אתה מרדכי בתחפושת?"

"ברכתי, ברכתי. את לא שומעת טוב."

"אבל זה אתה, מרדכי?"

הצצתי בשלט במיטתה:

"בטח שזה אני, אסתר, אסתרקה שלי, מי אני אם לא אני?"

"נו, אם אתה זה אתה ואני זה אני – זה טוב מאוד."

"בהחלט. שמחה וצהלה." אמרתי והיטבתי את השמיכה הדקה על גופה השברירי. בתוך רגעים ספורים שקעה בתרדמת הזמנית שאנחנו מכנים שינה.   

arrow2right arrow2right סיפורים שהולכים יחד :

נהניתם מהסיפור הזה? הנה עוד כמה סיפורים מצויינים שעשויים להתאים לכם.

The Short Story Project © | Ilamor LTD 2017

Lovingly crafted by Oddity&Rfesty

Send this to a friend