search
בקריאה כעת: סאדו-מאזו בארץ הקודש: פרק 6 | רועי חן
search

רועי חן | מקור:עברית

סאדו-מאזו בארץ הקודש: פרק 6

דימוי: אינה פרדו

6. עד שתפקח את עיניה

להקת העורבים הלבנים בדמות רופאים והשוטר בדמות שוטר התעופפו ממיטת האשפוז של אֵלַה שלי. לצדה נותר רק מוחמד, האח מסור.

"הבאתי לך קפה עם הל." אמרתי בחיוך לבבי.

מוחמד קיבל את הקפה בחשדנות.

"אני לא הזמנתי שום – "

"ודאי שהזמנת. קפה שחור עם הל, אתה, כן. כן, אתה – "

"לא הזמנתי. זה גם קר." הוא קטע אותי, אבל הספקתי לחמוק אל מראשותי המיטה.

"מה הרופאים אומרים?" שאלתי.

"זה חסוי. תקשיב לי טוב, אדוני – "

"תקשיב לי אתה, אדוני! באתי לבקר את אֵלַה. אתה רואה, אני יודע איך קוראים לה."

"זה לא חוכמה – זה כתוב פה." מוחמד הצביע על גליון המחלה התלוי על המיטה, אבל שמתי לב שבטחונו התערער. "אני חושד שאני מתחיל להבין מי אתה – "

"אתה חושב שהיא שומעת?" גם אני יודע לקטוע משפטים, חביבי. "יש סיפורים על אנשים בתרדמת שבמשך שנים שמעו כל מה שהתרחש סביבם."

"אין לזה שום הוכחות."

"שמעתי שמדליקים רדיו ליד אנשים בתרדמת." התעקשתי.

"רק לשעה, אחרת זה ישגע אותם." הוא ענה.

"אז אתה מודה שיכול להיות שהיא שומעת?"

עברה במוחי המחשבה שהייתי יכול להיות לאֵלַה רדיו,  אני מסוגל לחקות תכניות רדיו – שיחות נפש, ויכוחים פוליטיים, פרסומות, שירים. כן, אהיה לה לרדיו. הייתי לה כבר כל-כך הרבה דברים: כובש ונכבש, רוכב וסוס, כלב ומאלף כלבים, שטיח ואפיריון, היא רצחה אותי ואני…

Psst, you might also like:
כדור כחול

"אני מבקש לדעת מי אתה בשבילה!"

"אתה שוטר? לא. אז חכה רגע עם החקירה. אני מתעניין במאושפזת, אסור לי? שוכבת פה אישה שאף אחד לא בא לבקר אותה."

"מה זה אף אחד? אני פה." אמר מוחמד.

"אתה פה?.. אתה? פה? סליחה? תשובה קצת מוזרה, אתה עובד פה! אישה כזאת צריך להיות לידה מישהו כל הזמן, לא אחד שמטפל באלף חולים. מישהו צריך לשמור על הגחלת, לקרוא לה ספרים, לדווח לה חדשות, שלא תתעורר ותגלה שציירו מחדש את מפת העולם בגלל פצצה אטומית. כמו שלא בורחים ממדינה כשיש מלחמה – לא עוזבים אישה במצבה."

ופצחתי בשיר, חרש חרש, קרוב לאוזנה.

"אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת…"

"מה אתה עושה?" שאל מוחמד אבל המשכתי בשלי.

"בגוף כואב, בלב רעב…"

"תפסיק עם זה מיד. אני קורא לאבטחה."

"לא אוותר לה, אזכיר לה, ואשיר כאן באוזניה, עד שתפקח את עיניה."

מוחמד משך בכוח בזרועי, נפלתי אבל מיד קמתי ונאחזתי במעקה הקר של המיטה. הכיתי שורשים ברצפה והבטחתי לעצמי שלא אפול שנית. אֵלַה היא אחת כזאת, שגורמת לגברים להתקוטט גם מתוך תרדמת. יכול להיות שהכיתי את מוחמד (מה הוא מרים עלי יד?) כי הוא נעלם לפתע. המשכתי לשיר בקול נמוך, קרוב קרוב לאוזנה של אלה. ורק אז, כשריח קרקפתה עלה באפי, כשחשתי בלחיי בעור פניה, הסרתי לראשונה את הדמות שמספרת את חיי מהצד, הנחש הסרקסטי שמסייע לי להתמודד עם אויבי הגדול ביותר – אני עצמי, וכך, עירום מכל תחפושת, הרשיתי לעצמי לבכות. ודמעותי החמות זלגו על לחייה הקרות. 

Psst, you might also like:
קנאת סַפָּרים

ברגע האינטימי והשמאלצי ההוא, שאפשר לחוות בלי להתבייש רק עם אישה שנמצאת בתרדמת, נכנס לחדר השוטר, סמוק כמו סלק.

"הנה, זה הוא…" אמר מוחמד שהסתתר מאחוריו.

"אתה משה?" שאל השוטר.

"לא." עניתי.

"משה, משה, קוראים לו משה…" אמר מוחמד.

השוטר ביקש ממני להתלוות אליו לתחנה. סרבתי.

"אותי אתה עוצר? לא את מוחמד?" הגנתי על עצמי. "הוא תקף אותי ראשון! זה היה על רקע לאומני!"

arrow2right arrow2right סיפורים שהולכים יחד :

נהניתם מהסיפור הזה? הנה עוד כמה סיפורים מצויינים שעשויים להתאים לכם.

The Short Story Project © | Ilamor LTD 2017

Lovingly crafted by Oddity&Rfesty

Send this to a friend