search

נטליה גינצבורג היא סופרת, מסאית, ותסריטאית איטלקיה. גינצבורג נולדה בפלרמו ב-1916 למשפחה אמידה, יהודיה מצד אביה, שהיה פרופסור לאנטומיה, וקתולית מצד אמה. ב-1919 עברה משפחתה לטורינו וביתה הפך למקום מפגש לאינטלקטואלים רבים שהתנגדו למשטר מוסוליני. היא התחתנה עם העורך והאקטיביסט הרוסי ליאון גינצבורג. ליאון נעצר עקב התנגדותו למשטר ומת לאחר עינויים בכלא האיטלקי ב-1944. גינצבורג עבדה ארבעים שנה כעורכת בהוצאת הספרים אינאודי. ב-1950 נישאה בשנית. היא היתה חברה במפלגה הקומוניסטית האיטלקית ונבחרה לפרלמנט האיטלקי ב-1983 כמועמדת עצמאית. היא פרסמה מחזות, מסות, סיפורים קצרים ורומנים רבים. על יצירתה זכתה בפרס סטרגה ובפרס באגוטה. היא נפטרה ב-1991.

ג'ובאני בוקאצ'ו נולד בשנת 1313, ואת ההשראה ליצירתו הגדולה והנודעת ביותר, מחזור הסיפור "הדקאמרון" ("ספר עשרת הימים") קיבל בשנת 1348, בעת ששהה בנאפולי בזמן מגיפת "המוות השחור". בוקאצ'ו נולד ככל הנראה בפירנצה (בעבר ההנחה היתה כי נולד בפאריס). כשנשלח לנאפולי כדי ללמוד, ספג השפעות קוסמופוליטיות רבות. בשובו לפירנצה מילא תפקידים ציבוריים שונים, ובין השאר שימש כשליח העיר לאפיפיור. בכתיבתו הושפע בקואצ'ו מדנטה, ובחייו הכיר את המשורר פטררקה והשניים הפכו לידידים קרובים. כתיבת "הדקאמרון" הסתיימה ככל הנראה ב-1352, כשבוקאצ'ו היה בן 49, ובמהלך השנים הפכה לאחת היצירות הספרותית המשפיעות ביותר על ספרות העולם ועל היווצרותה של השפה האיטלקית הספרותית. בוקאצ'ו, שלימים נודע כאחד ממבשרי ההומניזם של הרנסאנס, מת ב-1375.

"אנו חושבים כי אנו מבינים את עצמנו", כתב הסופר והמחזאי לואיג'י פירנדלו ב"שש נפשות מחפשות מחבר", מחזהו הנודע ביותר, "אך אין אנו מבינים את עצמנו לעולם". פירנדלו נולד בסיציליה בשנת 1867. יצירות הפרוזה הנודעות ביותר שלו הם הרומן "מתיא פסקל המנוח" ו"סיפורים לשנה אחת", אוסף סיפורים קצרים המחזיק לא פחות מ-15 כרכים. אחד הרעיונות העוברים כחוט השני ביצירתו הוא ידיעת האבסורד שבקיום האנושי, הזוכה לרוב לביטוי קומי. לאחד ממחזותיו העניק את השם "כל אדם והאמת שלו", ועל כך גם כתב במקום אחר: "לו רק יכולנו לחזות מראש את כל הנזק שיגרום כל הטוב שאנו חושבים שאנו עושים". ב-1934 הוענק לו פרס נובל לספרות. פירנדלו מת שנתיים מאוחר יותר, ב-1936, בגיל 69.

אנטוניו טאבוקי, סופר ואקדמאי איטלקי, נולד בפיזה ב-1943, ומת ב-2012 בליסבון, ביתו השני, שבה התגורר שישה חודשים בשנה. הוא היה בנו של סוחר סוסים, ולמד פילוסופיה וספרות לפני שהחל לעסוק בכתיבה בעצמו. לאחר מכן, שילב את כתיבתו במגוון משרות אקדמיות, והיה, בין השאר, פרופסור לספרות פורטוגזית באוניברסיטת סיינה. בליסבון שימש גם ראש המכון לתרבות איטלקית. במהלך הקריירה שלו זכה בפרס מדיסיס בצרפת, על ספרו "נוקטורנו הודי", בפרס פן האיטלקי על ספרו "רקוויאם" ובפרס אריסטיאון האירופי לספרות על ספרו "לטענת פררה", שעובד לקולנוע ב-1995, לסרט בכיכובו של מרצ'לו מסטרויאני. בנוסף לכתיבת פרוזה, טאבוקי תירגם גם את ספריו של פרננדו פסואה ושל כותבים פורטוגזים אחרים לאיטלקית. בעקבות האירועים שליוו את פרסומו של הספר "פסוקי השטן" מאת סלמאן רושדי ב-1988, היה טאבוקי אחד המייסדים, ב-1993, של הפרלמנט הבינלאומי של הסופרים, ארגון שמתריע על צנזורה והגבלה על חירותם של סופרים ברחבי העולם. טאבוקי היה מבקר איתן של ראש ממשלת איטליה לשעבר, סילביו ברלוסקוני, ואמר פעם: "דמוקרטיה אינה מצב של שלמות, יש לשפר אותה, ומשמעות הדבר עמידה תמידית על המשמר". יצירתו של טאבוקי תורגמה ל-40 שפות. הוא היה נשוי למתרגמת והמבקרת הפורטוגזית מריה חוזה דה לנקסטר, ואב לשני ילדים.

ג'ובאני כרמלו ורגה הוא מהבולטים בסופרים האיטלקים במפנה המאה העשרים ומייסד זרם הווריזמו (vero, "אמיתי" באיטלקית). ורגה נולד בסיציליה ב-1840 וחילק את זמנו בין מרכזי התרבות שבפירנצה ומילאנו לבין נופי הולדתו. השיבה המאוחרת אליהם, בגיל ארבעים, הולידה את יצירתו החשובה והמפורסמת ביותר: שני קבצים של סיפורים קצרים והרומנים "בני המלווליה" ו"מאסטרו דון ג'זואלדו", כולם ממוקמים בסיציליה ועוסקים בדמויותיה הכפריות, שנידונו לחיי פרך פיאודליים כמעט. יותר מכול נודע ורגה בייצוג הלשוני המדויק של הדיאלקט הסיציליאני, תוך שימוש פורץ-דרך בטכניקת המבע החופשי העקיף ובהטמעת קול המספר בעגה ובהוויה המקומיים.

ג'וזפה ברטו (1914-1978), סופר ותסריטאי איטלקי. בין יצירותיו הידועות ביותר: "השמיים הם אדומים" (1947) ו"מחלה חשוכה" (1964). שתיהן תורגמו לשפות רבות.

The Short Story Project © | Ilamor LTD 2017

Lovingly crafted by Oddity&Rfesty