search

"ילד קטן מאוד, ולא מטופל במיוחד", כך תיאר צ'רלס דיקנס את עצמו כילד. הוא נולד באנגליה הוויקטוריאנית בשנת 1812 למשפחה מרובת נפשות ואמידה. כשהיה בן שתים-עשרה נכלאה המשפחה בבית כלא למשפחות בעלות חוב. דיקנס הצעיר נשלח לעבוד כפועל בבית חרושת וסייע לשחרור משפחתו. חוויית הילדות הזו השפיעה רבות על עלילות ספריו ועל הדמויות שבהם. בבגרותו נהיה עיתונאי, והמשיך לעסוק בכך במקביל לכתיבת ספריו ופרסומם. הראשון שבהם, "מועדון הפיקוויקים", התפרסם בשנת 1836, עם נישואיו, והצטיין בשנינות יוצאת דופן. לדיקנס ולאשתו קתרין הוגארת' נולדו עשרה ילדים, ובשנות ילדותם נכתבו ספריו המפורסמים ביותר: "אוליבר טוויסט", "דייוויד קופרפילד" (המכיל אלמנטים אוטוביוגרפיים) ועוד רבים, והסופר נודע בסגנונו הריאליסטי, הרגיש וגדוש ההומור. עלילות ספריו הן מהמפורסמות בתולדות הספרות וזכו לעשרות עיבודים לתאטרון, לקולנוע ולטלוויזיה. בשנת 1865 דיקנס ובת זוגו, השחקנית אלן טרנן שאתה חי לאחר שנפרד מאשתו, היו מעורבים בתאונת רכבת. הם יצאו ללא פגע, אך ב-1870, חמש שנים לאחר התאונה, מת דיקנס ונקבר בחלקת המשוררים במנזר וסטמינסטר.

*מתוך אתר הוצאת תשע נשמות

רינגולד וילמר לרדנר נולד בשנת 1885 למשפחה אמידה בעיירה קטנה במישיגן. תחילה עבד בכמה עיתונים קטנים ככתב ספורט, וזמן קצר לפני מלחמת העולם הראשונה החל לכתוב ב"שיקגו טריביון". הוא המשיך לכתוב על ספורט, אבל שימש גם ככתב פוליטי וכשליח לחזית מלחמת העולם הראשונה בצרפת. לרדנר כתב גם סיפורים סאטיריים שתיארו את החיים בארצות הברית ובחזית האירופית של המלחמה, כמו גם מערכונים, פזמונים ומחזות קצרים. הוא היה מיודד עם הסופר פ. סקוט פיצג'רלד, והנושאים היומיומיים של כתיבתו, כמו גם סגנונה הפשוט, השפיעו על ארנסט המינגוויי הצעיר, שהשתמש בשם העט "רינג לרדנר" בפרסומיו הראשונים. לרדנר מת בניו יורק בשנת 1933 ממחלת השחפת. 

*מתוך אתר הוצאת תשע נשמות

מונטגיו רודס ג'יימס (1862-1936) היה סופר ואיש אקדמיה אנגלי. הוא פרסם את כתביו בשם העט מ"ר ג'יימס, והיה חוקר מוביל וראש מחלקה ללימודי ימי הביניים בקינג'ס קולג' באוניברסיטת קיימברידג' ובאיטון קולג'. הוא זכור במיוחד בזכות סיפורי האימה – רוחות הרפאים – שכתב, שנחשבים כיום לטובים מסוגם בספרות האנגלית. אחד ההישגים החשובים ביותר של ג'יימס הוא ההגדרה המחודשת של סיפור רוחות רפאים במאה ה-20, באמצעות ויתור על רבים מן האלמנטים הגותיים שאפיינו את קודמיו, והחלפתם בתפאורה ריאליסטית ועכשווית יותר. במשך השנים עובדו רבים מסיפוריו לבמה, לרדיו, לטלוויזיה ולקולנוע.    

   

רוב דויל הוא סופר אירי. הוא נולד בדבלין וסיים בהצטיינות תואר שני בפילוסופיה ובפסיכואנליזה בטריניטי קולג' בדבלין. הרומן הראשון שלו ראה אור ב-2014 ונבחר לספר השנה בידי האייריש טיימס, האינדיפנדנט, והסאנדיי טיימס. ספרו השני ראה אור ב-2016 ונבחר לספר השנה בידי הניו סטייטסמן, הסאנדיי טיימס והאייריש טיימס. סיפורים, מאמרים ורשימות ביקורת של דויל התפרסמו בין השאר בגארדיאן, באובזרבר, בווייס, בסטינגינג פליי ובמקומות רבים אחרים. סיפור שלו הופיע בקובץ מיטב הספרות האירופית 2016. דויל עורך אנתולוגיה של ספרות אירית שעתידה לראות אור בהוצאת דאלקי ב-2017. הוא שיחק בתפקיד הראשי בסרט הקולנוע Hit the North שעתיד לצאת לאקרנים ב-2017. הוא מתגורר בפריז.

טוד חזק-לואי הוא סופר אמריקאי ופרופסור לכתיבה יוצרת וספרות בבית הספר לאמנויות של שיקגו. הוא בעל דוקטורט מאוניברסיטת ברקלי וכהן כפרופ' לספרות עברית באוניברסיטת פלורידה. ספרו הראשון "משימתו של המתרגם הזה", קובץ סיפורים קצרים, ראה אור ב-2005. רומן הביכורים שלו "שבויים", התפרסם ב-2008. ספר הנוער שלו "33 דקות", ראה אור ב-2013 ואחריו ראה אור ספר נוסף לילדים. ספרו האחרון "אי שם עוד ישנה שמש" (2015) הוא ספר זכרונות לבני הנעורים שנכתב בשיתוף עם ניצול השואה מיכאל גרונבאום. טוד גר באוונסטון, אילינוי, עם אשתו ושתי בנותיו.

דיוויד קונסטנטין הוא סופר, משורר ומתרגם בריטי. הוא נולד בסלפורד ב-1944 והיה מרצה לשפה וספרות גרמנית באוניברסיטה במשך 30 שנה. הוא פרסם קובצי שירה, קבצי סיפורים קצרים רומן וספר עיון. קובץ הסיפורים שלו, "תה במידלנד" זכה בפרס פרנק אוקונור הבינלאומי לסיפור הקצר בשנת 2013. סיפור באותו שם מתוך הקובץ זכה בפרס הסיפור הקצר של הבי-בי-סי. סיפור אחר שלו, "בארץ אחרת" עובד לסרט קולנוע בשם "45 שנים" בבימויו של אנדרו הייג ובכיכובם של שרלוט רמפלינג וטום קורטני. הסרט זכה בפרסים רבים. הרומן "סופר החיים" ראה אור ב-2016 ונבחר לאחד הספרים הבולטים של השנה בידי הניו יורק טיימס. קונסטנטין תרגם מגרמנית לאנגלית מכתביהם של גתה, קלייסט, הלדרלין וברכט וזכה בפרסים על תרגומיו. במשך עשור ערך עם אשתו הלן את כתב העת "שירה מודרנית בתרגום". הוא מתגורר באוקספורד.

בנג'מין רוזנבאום חי על קו באזל–וושינגטון הבירה. סיפוריו זכו בפרסים יוקרתיים רבים (ביניהם Hugo, Nebula, BSFA) ותורגמו ל-25 שפות. אחד מהם הונפש וזכה בפרס סרט האנימציה הקצר הטוב ביותר בפסטיבל SXSW  ב-2010. הוא מגדל שני ילדים, שאמנם אינם בדיוק הילדים שבסיפור, אך משהו מתערובת האהבה, גוננות יתר וקנאת אחים הועתק מן החיים.

*צילום: 2017 Portrait Playtime©

מייקל קנינגהם הוא סופר אמריקני, זוכה פרס פוליצר ופרס פן/פוקנר. הוא נולד בסינסנטי, אוהיו ב-1952 וגדל בקליפורניה. הוא בעל תואר ראשון בספרות אנגלית מאוניברסיטת סטנפורד ותואר שני בכתיבה יוצרת מאוניברסיטת איווה. הרומן הראשון שלו, "בית בקצה העולם" ראה אור ב-1990 וזכה לשבחים רבים. הרומן השני שלו "בשר ודם" ראה אור ב-1995. ב-1999 זכה קנינגהם בפרס פוליצר ובפרס פן/פוקנר על ספרו "השעות". מאז כתב שלושה רומנים נוספים: "עשבי פרא", "עם רדת הערב" ו"מלכת השלג" וספר עיון אחד.  ספרו האחרון, "ברבור פרא ומעשיות אחרות" המלווה באיורים של יוקו שימיזו, ראה אור ב-2015. הרומן "השעות" עובד לסרט קולנוע בבימוי סטיבן דלדרי, בכיכובן של ג'וליאן מור, ניקול קידמן ומריל סטריפ. הסרט היה מועמד לתשעה פרסי אוסקר. הרומן "בית בקצה העולם" גם הוא עובד לקולנוע, בידי מייקל מאייר. בסרט כיכבו קולין פארל ורובין רייט פן. סיפוריו של קנינגהם התפרסמו בכתבי עת רבים, בין השאר בניו יורקר ובפאריז ריוויו. סיפורו "מלאך לבן" התפרסם באנתולוגיה "מיטב הסיפור האמריקני הקצר, 1989" וסיפור אחר, "מר אח", הופיע בקובץ הסיפורים ע"ש או. הנרי בשנת 2000. ב-1995 זכה מייקל קנינגהם בפרס וייטינג לכתיבה, ב-1993 זכה במלגת גוגנהיים, ב-1988 זכה במלגת הקרן הלאומית לאמנויות וב-1982 במלגת מיצ'נר של אוניברסיטת איווה. קנינגהם הוא הומוסקסואל מוצהר ומכהן כמרצה בכיר לכתיבה יוצרת באוניברסיטת ייל.

מקסים לוסטוקוף הוא סופר אמריקני. הוא גדל במערב מונטנה ועבד בין השאר בתור נגר, פעיל שטח ומורה לכתיבה. הוא בוגר תואר שני בכתיבה יוצרת של אוניברסיטת ניו יורק והשתתף בתוכנית הכותבים של אבו דאבי ובנגלור. סיפוריו התפרסמו בכתבי עת ועיתונים רבים, בין השאר בשיקגו טריביון, נרטיב, וגטיסבורג ריוויו. הוא זוכה פרס נלסון אלגרן ומענק קרן אליזבת ג'ורג'. קובץ הסיפורים הראשון שלו עתיד לראות אור ב-2018.

אדית נסביט נולדה ב-1858 בלונדון. מות אביה כשהייתה בת 4 ומחלת השחפת של אחותה גרמו למשפחתה לנדוד ברחבי אירופה בחיפוש אחר מזג אוויר שייטיב עם מחלתה של אחותה. המשפחה חזרה והתיישבה בלונדון כשנסביט היתה בת 17. בגיל 19 היא פגשה את הוברט בלאנד, פעיל פוליטי וסופר. בחודש השביעי להיריונה הם התחתנו אך לא עברו לגור ביחד, בלאנד המשיך להתגורר עם אמו וארוסתו (נסביט לא ידעה על כך). נישואיהם המשיכו להיות סוערים ושערוריתיים, חברתה של נסביט, אליס הוטסון, הרתה לבלאנד, ולאחר ויכוח חריף, נסביט אימצה את הילד שנולד להם ואפשרה להוטסון להמשיך להתגורר בביתם בתפקיד סוכנת הבית ומזכירה. לאחר 13 שנים, זה קרה שוב, אליס הוטסון הרתה לבלאנד ונסביט אימצה את הילד שוב. ב-1899 היא פרסמה את "מחפשי האוצר", שזכה להערכה ולהצלחה רבה. הספר השפיע על תפיסת ספרות הילדים, מכיוון שהיה חדשני, תיאור את עולם המציאות ואת דמויות הילדים כפי שהם במציאות, ולא כפי שהם אמורים להיות. ב-1900 בנה פביאן, מת באופן פתאומי כתוצאה מדלקת שקדים – מותו הותיר חותם רגשי עמוק על נסביט וספרים רבים שכתבה לאחר מכן הוקדשו לזיכרו. היא נחשבת לסופרת הילדים המודרנית הראשונה, אף על פי שכתבה גם למבוגרים. היא היתה פעילה פוליטית, הרצתה וכתבה מאמרים פובליציסטיים. ב-1914, לאחר שנים של עיוורון ותלות מוחלטת בנסבית, בלאנד מת. שלוש שנים אחרי מותו, היא נישאה לתומס "רב החובל" תאקר, מהנדס על מעבורת וולוויץ'. הם נשארו ביחד עד סוף חייה. היא סבלה מסרטן הריאות ומתה ב-1924. אדית נסביט כתבה עד יום מותה ופרסמה בימי חייה יותר מארבעים וארבעה ספרים.

 

The Short Story Project C | The Short Story Project INC 2018

Lovingly crafted by Oddity&Rfesty