search

עבד אל רחמן מוניף (1933-2004) הוא מן הסופרים הערבים הבולטים ביותר במאה העשרים. יש המכנים אותו ואת נגיב מחפוז "שני הפטריארכים הגדולים של הספרות הערבית במאה העשרים". מוניף רכש מעמד מרכזי בספרות הערבית לאחר שפרסם את הרומן המונומנטלי "ערי המלח". בנוסף הוא פרסם 12 רומנים (בהם רומנים היסטוריים), שני קבצים של סיפורים קצרים ("הדלת הפתוחה" ו"שמות מטאפוריים") וכן 12 קבצי מחקר על ספרות, על פוליטיקה ועל ההקשר הקולוניאלי של כלכלת הנפט. עמדתו האנטי-אימפריאלית באה לידי ביטוי למשל ב"עיראק: בשולי ההיסטוריה וההתנגדות", ספר תיעודי המתאר רשמי מסע אישי בעיראק לאחר הכיבוש האמריקאי ב-2003. מוניף חי את חייו כמהגר. הוא נולד בעמאן לאם עיראקית ולאב סעודי, ולמד בעמאן, בגדד וקהיר. הוא למד לימודים גבוהים באוניברסיטה של קהיר ואחר כך באוניברסיטה של בלגרד, שם קיבל בשנת 1961 תואר דוקטור בתחום של כלכלת נפט. אחר כך עבד בחברת הנפט הסורית עד שנת 1973 ולאחריה עבר לביירות ועסק שם בעיתונות. באותה שנה פרסם בביירות את הרומן הראשון שלו, "האילנות ורצח מרזוק". בשנת 1981 עזב לעיראק ושם ערך כתב-עת משפיע בנושא כלכלת הנפט. בשנת 1984 היגר מוניף לפאריז, שם התפנה לכתיבת החלק הראשון של הרומן "ערי המלח", שתורגם לשפות רבות, בהן אנגלית, גרמנית, ספרדית, טורקית ונורווגית. את "ערי המלח", הרומן בן חמשת החלקים, סיים בדמשק, אליה חזר ובה השתקע בשנת 1987. הרומן עוסק בערי הנפט הערביות, ומתאר את השינויים שעברה החברה הבדואית עקב כניסת תאגידים מערביים לתוך סעודיה, כמו גם את הרווחים שמהם מתפרנסים שליטים מושחתים ומעמדות של מתווכים. הספר נתפש כביקורת על השלטון הסעודי, הפצתו נאסרה בסעודיה ומוניף הוכרז "אישיות בלתי רצונה". בשארית חייו הוא נע ונד בין ביירות ודמשק, עד מותו בשנת 2004.

חסן בלסים, יליד 1973, הוא סופר וקולנוען עיראקי. ב-2004 נמלט מפני המשטר בעיראק לאחר שצילם את הסרט "המצלמה הפצועה" באזור הכורדי בצפון המדינה. מאז הוא מתגורר בפינלנד. קובץ הסיפורים הראשון שלו, "הגברת מכיכר החופש", תורגם לאנגלית והתפרסם בהוצאת קומה פרס הבריטית ב-2009, והיה מועמד לפרס האינדפנדנט לפרוזה מתורגמת ב-2010. גרסה ערוכה של הספר ראתה אור בערבית ב-2012 ומיד נאסרה להפצה במדינות ערביות רבות. קובץ הסיפורים השני שלו, "המשיח העיראקי", ראה אור בקומה פרס בשנת 2013 וזכה בפרס האינדפנדנט לפרוזה מתורגמת ב-2014. שני קבצי הסיפורים תורגמו למספר שפות. קובץ סיפוריו האחרון, "תערוכת הגופות", ראה אור ב-2014 בהוצאת פינגווין, ונבחר לאחד מעשרת הספרים החשובים של 2014 על ידי הפבלישרס ויקלי. לדברי הגארדיאן, בלסים הוא "כנראה אחד הסופרים הערביים הטובים ביותר החיים כיום".

מחמוד שוקיר הוא סופר פלסטיני, הכותב סיפורים קצרים מאמצע שנות ה-60 של המאה ה-20. שוקיר נולד בשנת 1941 בירושלים, ובה גדל. הוא למד באוניברסיטת דמשק, והוא בעל תואר שני בפילוסופיה ובסוציולוגיה. עד כה פרסם 45 ספרים, בהם תשעה קבצים של סיפורים קצרים, 13 ספרי ילדים, אוסף מעשיות, ביוגרפיה של עיר ויומן מסע. בנוסף, כתב שש סדרות לטלוויזיה, ארבעה מחזות ואינספור כתבות ומאמרים בעיתונות ובכתבי עת, בדפוס וברשת. שנים רבות עבד כמורה וכעיתונאי. בין השנים 1994 ל-1996 היה העורך הראשי של המגזין השבועי "אלטליעה" ("החלוץ"), ולאחר מכן, עד שנת 2000, היה העורך הראשי של המגזין "דפאתר ת'קאפיה" ("תיק תרבות"). באותן שנים שימש גם כראש המחלקה לספרות במשרד התרבות הפלסטיני. הוא נכלא פעמיים בידי שלטונות ישראל לתקופות של קרוב לשנתיים, וב-1975 גורש ללבנון. הוא חי בביירות, בעמאן ובפראג, ושב לירושלים רק ב-1993, בה הוא מתגורר כיום. ספרו האחרון, הרומן "שיר הלל לאשת המשפחה", נכלל ברשימת המועמדים הסופית לפרס הספרות הערבית הבינלאומי לשנת 2016.

טלאל אבו שוויש הוא סופר פלסטיני. הוא נולד במחנה הפליטים נוסיראת ב-1967, ומשמש כיום סגן מנהל בית הספר של אונר"א בעזה. הוא פרסם שלושה קבצי סיפורים קצרים: "השאר לא למכירה" ו"ההתנקשות בציור", שראו אור ב-2010, ו"היו שלום, נביאים יקרים", שראה אור ב-2011. כמו כן פרסם שלושה רומנים: "אנו ראויים למוות טוב יותר" (2012), "סיוטים מזרח-תיכוניים" (2013) ו"עונות של אהבה ודם" (2014). יצירתו זכתה בפרסים. אבו שוויש היה נשיא הארגון לאופקים חדשים לפיתוח קהילתי בשנים 2007-2011 והוא חבר באיגוד הסופרים הפלסטיני.

The Short Story Project © | Ilamor LTD 2017

Lovingly crafted by Oddity&Rfesty