search

ברונו שולץ היה סופר, צייר ומאייר יהודי פולני, שנודע במיוחד בזכות סיפוריו הקצרים, המתארים בסגנון הריאליזם המאגי את העיירה היהודית. הוא נולד ב-1892 בדרוהוביץ' שבגליציה, לא רחוק מהעיר לבוב. מרבית חייו סרב לנסוע. בעיניו היתה דרוהוביץ' מרכז העולם. הוא נהג להתבונן בדבקות בחיים שם, והתגלה כמתעד מופלא שלהם. ציוריו וכתיבתו משוקעים בחיי העיירה. סיפוריו מלאים בתיאורים של רחובותיה ואתריה, וכן בדיוקנאות של התושבים. קובץ הסיפורים הראשון של שולץ, "חנויות קינמון" ראה אור ב-1934. כעבור שלוש שנים התפרסם "בית המרפא בסימן שעול החול". המהדורות המקוריות אויירו במלואן בידי שולץ עצמו, אך במהדורות מאוחרות יותר הוסרו האיורים או שהם מופיעים באיכות ירודה. שולץ גם סייע לארוסתו לתרגם לפולנית את "המשפט" של פרנץ קפקא ב-1936. ב-1938 זכה באות כבוד מטעם האקדמיה הפולנית לספרות. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939, שולץ עדיין התגורר בדורהוביץ'. העיירה נכבשה על ידי ברית המועצות. ישנן שמועות שבאותה תקופה עבד על רומן בשם "המשיח" אך לא נמצא כל זכר לכתב היד אחרי מותו. אחרי הפלישה הגרמנית לברית המועצות נאלץ שולץ לעבור אל הגטו של דרוהוביץ', אבל זכה להגנה זמנית בידי קצין גסטפו בשם פליקס לנדאו שהעריץ את ציוריו. ב-1942, בשבועות האחרונים לחייו, עסק שולץ בציור קיר בביתו של לנדאו בעיירה. זמן קצר אחרי שהשלים את העבודה, בדרכו הביתה עם כיכר לחם, נורה ברונו שולץ בידי קצין גרמני. במהלך השנים ציור הקיר כוסה, נצבע ונשכח. ב-2001 אותו ציור קיר שחשבו כי נהרס חמישים שנה קודם לכן, התגלה מחדש. למרבה הצער, התגלית נהרסה בחלקה משום שנציג של יד ושם הסיר חלקים מהציור והעביר אותם בחשאי לישראל. החלקים הנותרים הוצגו במוזיאון העיירה דרוהוביץ' ב-2003 בתערוכה שכותרתה "רפובליקת החלומות". ב-2008 הודה משרד החוץ הישראלי כי חלקים מהציור אכן נלקחו מן העיירה במרמה, וחתם הסכם עם ממשלת אוקראינה לפיו הם יושאלו לישראל ל-20 שנה. מאז 2009 הם מוצגים במוזיאון יד ושם.

*דימוי: ברונו שולץ, דיוקן עצמי 1920-1922.

קורנל מקושינסקי (1884-1953), נולד בסטרי (אז פולין, כיום באוקראינה), סופר, עיתונאי ומבקר תיאטרון, אחד מסופרי הילדים הפופלריים ביותר בפולין. במהלך מלחמה"ע הראשונה, מקושינסקי ואשתו אמיליה נשלחו לרוסיה. עד 1918 הוא התגורר בקייב, שם עבד בתיאטרון הפולני ע"ש סטינסלבה ויסוצקה כמחזאי ושימש כנשיא האגודת הסופרים והעיתונאים המקומית. בקייב הוא כתב את ספריו הראשונים. אחרי שפולין זכתה בעצמאותה מחדש, הוא התיישב בוורשה, שם כתב את היצירות הפופולריות שלו לילדים ונוער. פריצת מלחמה"ע השנייה שמה קץ ליציבות החומרית והאמנותית של מקושינסקי. דירתו בוורשה, על כל תכולתה ויצירות האמנות שבה, נפגעה קשה בהפצצות ב-1939 ובהתקוממות ורשה ב-1944. קורנל מקושינסקי נפטר ב-31 ליולי, 1953. הוא נקבר בבית קברות לאנשי רוח בזקופנה. רבים מספריו תורגמו לעברית.

 

תָדֶאוּש קונביצקי היה סופר, תסריטאי ובמאי פולני, שנודע ביצירותיו על ההרס המר שבמלחמה ובאידיאולוגיה. הוא נולד ב-1926 בעיירה נובה וילייקה, הסמוכה לווילנה בפולין (כיום משתייכת לליטא). אביו של קונביצקי מת כשהיה בן שלוש, ובגלל בעיותיה הבריאותיות של אמו גידלה אותו משפחתו המורחבת. משנת 1932 עבר לגור עם אחות סבתו בקולוניה ויילנסקה, בבית דתי מאוד, חדור באווירה של פולחן מרד ינואר 1863 נגד הרוסים. בהיותו נער פרצה מלחמת העולם השנייה, וקונביצקי הצטרף לתנועת ההתנגדות הפולנית, במסגרתה נלחם ראשית בנאצים ולאחר מכן בסובייטים. ב-1944 נמלט מעבודות כפייה יזומות בבירוא יערות ועבד בבית חולים צבאי גרמני. עם פרוץ המרד בווילנה, הצטרף קונביצקי לפרטיזנים. בסתיו, לאחר תקופה של הסתתרות בחווה ליד וילנה, חזר שוב לפרטיזנים, שכעת כבר היו אנטי-בולשביקים. הקבוצה הסתתרה ביער עד סוף אפריל. במאי 1945 השתמשו קונביצקי וכמה מידידיו במסמכים מזויפים כדי לחצות את הגבול הפולני החדש וליצור קשר עם קבוצות פרטיזנים מקומיות, אך גילו כי לא ניתן להמשיך להילחם. קונביצקי החל לעבוד בשטחים גרמנים לשעבר בגליביצה, ואחרי כמה חודשים נסע לקראקוב והחל ללמוד שם ספרות פולנית באוניברסיטה. הוא מצא עבודה כעיתונאי וכמאייר, והחל לפרסם בעיתונים ובכתבי עת. הוא היה חבר מערכת בכתבי עת ספרותיים מובילים ועקב אחר הקו הרשמי של המפלגה הקומוניסטית. בקיץ 1947 הוא התפרסם לראשונה כמשורר, ולאחר מכן, בעידודם של תדיאוש בורובסקי ורומאן ברטני, כתב את סיפורו הקצר הראשון, "רב טוראי קֹוזְ'יוֹלֶק ואני". ספרו הראשון, "באתר הבנייה" (1950), זכה בפרס הלאומי לספרות. הקריירה הקולנועית שלו, כבמאי סרטים וכתסריטאי, החלה בשנת 1956; סרטו "יום הקיץ האחרון" זכה בפרס ונציה ב-1958. בשנות ה-60 פרש קונביצקי מהמפלגה הקומוניסטית, איבד את עבודתו בתעשיית הקולנוע הרשמית, והחל להיות פעיל בתנועת האופוזיציה. קונביצקי כתב יותר מ-20 ספרים. יצירותיו מלאות תחושות אשמה וחרדה, וצבועות בחוויות המלחמה ובתחושה של חוסר אונים בהתמודדות עם חברה מושחתת ומדכאת. צ'סלב מילוש כתב על הרומן המפורסם שלו, רב-המכר "ספר החלומות של ימינו" (1963), שהוא "אחד הרומנים המפחידים ביותר של הספרות הפולנית שלאחר המלחמה". תדיאוש קונביצקי נפטר בשנת 2015 בוורשה, בגיל 88.

 

אוֹלגה טוֹקַרְצ'וּק, ילידת 1962, היא מחברת רומנים ומסות, ונחשבת לסופרת הפולנייה הנערצת ביותר בדור הביניים. היא זכתה במספר רב של פרסים וציונים לשבח, בהם פרס ניקֶה לשנת 2008, בו נבחרה פה אחד (דבר שקורה רק לעיתים רחוקות) על ידי חבר השופטים וציבור הקוראים הרחב. עוד בשנות העשרה שלה ניסתה כוחה בכתיבת שירה. בהמשך שמרה במשך שנים רבות על שתיקה עד ששבה עם רומן הביכורים, "מסעם של אנשי הספר" (1993), שהתקבל בחום על ידי המבקרים. מאז פרסמה עוד ארבעה רומנים נוספים שזכו לשבחי הביקורת. אולגה טוקרצ'וק ידועה גם בתור מחברת נובלות מיומנת וכן סיפורים קצרים רבים, והיא הוגת פסטיבל הסיפורים הבינלאומי המתקיים בוורוצלב. היא מתגוררת בוורשה שבפולין.

פאבל הילה, מן החשובים בסופרי פולין כיום, נולד ב-1957 בגדנסק. הילה הוא בוגר האוניברסיטה של גדנסק ובעברו עבד בעיר במחלקת הדוברות של איגוד העובדים, כמרצה באוניברסיטה, עיתונאי, מנהל מרכז הטלוויזיה, ולאחרונה כבעל טור בעיתון "גזטה ויבורצה". הילה זכה להצלחה עצומה כסופר בפולין, והוענקו לו פרסים יוקרתיים רבים. הוא פרסם רומנים, ספרי שירה ושלושה קבצי סיפורים קצרים. ספריו, ובמיוחד ספרו הראשון, "לאן נעלם דויד וייזר?" (1987), שהוכתר על ידי מבקרי הספרות כ"ספר העשור", תורגמו לשפות רבות. סיפוריו של הילה מתרחשים בשלל תקופות ומקומות שנבנים בקפדנות, אף שהם מתקשרים על פי רוב עם גדנסק, עיר הולדתו של הסופר וסביבותיה. לרוב הם מתעדים את התבגרותו ואת חיפושיו אחר גיניאולוגיה מיתית כלשהי ושורשים רוחניים. יש לציין שחלק נרחב בתיעוד הזה ממלא זיכרון של טקסטים ספרותיים, כך שלא פעם נתקל הקורא בפסטיש, באלוזיות ובדיאלוגים עם סופרים עכשוויים או אבות ספרותיים (מבקרים ציינו נקודות השקה רבות עם גינתר גראס וברונו שולץ). כל אלה מוסיפים ממד נוסף ליצירתו.

The Short Story Project © | Ilamor LTD 2017

Lovingly crafted by Oddity&Rfesty