search

פאולו סקוט הוא סופר ברזילאי, מתרגם, מחזאי, תסריטאי וכותב קבוע במדורי תרבות. הוא נולד בפורטו אלגרה בשנת 1966 ומתגורר בריו דה ז'נרו מאז 2008. סקוט הוא בוגר הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה הקתולית בריו גרנדה דו סול ובעל תואר שני במשפט ציבורי מהאוניברסיטה הפדרלית בריו גרנדה דו סול, בה גם לימד משפטים במשך עשר שנים. הוא פרסם עד כה חמישה ספרי שירה, כשאת ספר הביכורים פרסם תחת שם העט אלודריס. סקוט הוא גם מחברם של ארבעה רומנים, קובץ סיפורים קצרים ומחזה. יצירותיו התפרסמו במגוון אנתולוגיות. הוא היה מועמד לפרסים יוקרתיים כגון פרס ז'בוטי לספרות, פרס סאו פאולו לספרות ופרס אסוריאנוס לספרות (ב-2004). ב-2005 זכה סקוט בפרס תגלית השנה מטעם מגזין או-סול, תא הספרים של ריו גרנדה והרשות המקומית ריו גרנדה. בשנת 2010 הוענקה לו מלגת פטרובראס לסיום הרומן Habitante irreal, שתורגם לאנגלית תחת הכותרת Nowhere People וזכה בפרס קרן הספרייה הלאומית של ברזיל ב-2012. ב-2014 קיבל סקוט את פרס אגודת מבקרי האמנות לשירה. קובץ הסיפורים של סקוט זכה לעיבוד קולנועי שזכה בתחרות בפסטיבל הקולנוע במילאנו בשנת 2008. הרומן האחרון שלו זכה בפרס אסוריאנוס לספרות לשנת 2016.  

קלריס ליספקטור, סופרת ועיתונאית, נודעה בתור "המכשפה הגדולה של הספרות הברזילאית". היא נולדה ב-1920 למשפחה יהודית במערב אוקראינה. בעקבות האלימות האנטישמית שספגה משפחתה, הם נמלטו לברזיל ב-1922 ושם גדלה ליספקטור בעיר רסיפה. בגיל תשע, אחרי מות אמה, עברה קלריס לריו דה ז'נרו עם אביה ושתי אחיותיה, והחלה ללמוד משפטים. בעלה עבד בשירות החוץ והיא התגוררה עמו באיטליה, בשווייץ, באנגליה ובארצות הברית, עד שנפרדו ב-1959 והיא שבה לריו, ושם מתה ב-1977. אחרי מותה זכתה קלריס ליספקטור להכרה בינלאומית בתור הסופרת הגדולה ביותר של ברזיל. היא פרסמה בחייה תשעה רומנים, עשרה קבצים של סיפורים קצרים, ספרי ילדים ומספר ספרי מאמרים וראיונות.

ז'ואקים מריה משאדו די אסיס (1839-1908) נחשב לגדול סופרי ברזיל בכל הזמנים. הוא כתב שירה, רומנים וסיפורים קצרים, והיה אמן הספרות הברזילאית והעולמית, שיצירתו נטועה במסורת התרבות האירופית והשפעתה חורגת מגבולות הספרות הברזילאית המקומית. הוא נולד ב-1839 בריו דה ז'נרו, לאב ממוצא ברזילאי ואפריקאי שעסק בצביעת בתים, ולאחר מות אמו, גדל אצל אם חורגת, גם היא ממוצא מעורב. הוא היה חולני, אפילפטי וסבל מגמגום, ובגיל 17 מצא עבודה כשוליית דפס והחל לכתוב בזמנו הפנוי. עד מהרה החל לפרסם סיפורים, שירים ורומנים במסורת הרומנטית. בגיל 30 כבר היה איש ספרות מצליח לכל דבר ועניין, התפרנס בנוחות ממשרה ממשלתית והיה נשוי באושר לאשת תרבות, קרולינה אוגוסטה חבייר די נובאיס. באותה שנה אילצה אותו מחלה לפרוש מעיסוקיו. הוא שב ופרץ אחרי הפרישה הזמנית הזאת, עם רומן חדש שנכתב בסגנון מקורי במיוחד, שסימן בבירור את שבירת המוסכמות הספרותיות של זמנו. היה זה "זיכרונותיו של מת", שראה אור ב-1881, זרם תודעה של אדם מוזר הכתוב בגוף ראשון. המוניטין של משאדו נשען כיום על יצירה זו, על סיפוריו הקצרים ועל שני רומנים מאוחרים יותר, "קינקס בורבה" (1891) ויצירת המופת שלו, "דון קסמורו" (1899) – מסע איום ובלתי נשכח אל תוך מוח רדוף-קנאה. בהיותו אדם עירוני, אריסטוקרטי וקוסמופוליטי, ציני ומתנשא, התעלם די אסיס משאלות חברתיות שהעסיקו את ברזיל, בדבר עצמאות וביטול העבדות. הוא לא היה שותף להתלהבות הברזילאית מן הלאומיות. סיפוריו מתרחשים לרוב בעיר ריו, ובעיניו אין עוררין כי אין עוד מקום בעולם מלבדה. עולם הטבע כמעט אינו קיים ביצירתו. כתיבתו נטועה היטב בפסימיזם ובהתפכחות, שהיו קשים מנשוא אלמלא הסווה אותם בשנינות ובקלות דעת. הוא היה הנשיא הראשון של האקדמיה הברזילאית לספרות ב-1896 והחזיק במשרה עד מותו בגיל 69.

 

The Short Story Project © | Ilamor LTD 2017

Lovingly crafted by Oddity&Rfesty