search
אויבת סיפור האהבה

יפתח אלוני על:

אויבת סיפור האהבה מאת עלמה גניהר

האם ניתן לתאר ולהראות את מה שרואים כשהעיניים נעצמות ונפתחות לסירוגין? המסע שעלמה גניהר מעבירה את הקורא עובר דרך התרחשות סיפורית המבטאת תקווה וציפייה, שנחדרת בידי שטף התרחשויות מציאותיות דמויות חלום או הזיה. מחשבות ומראות אכזריים ומכוערים של המציאות כמעט מאלצים איזו סקירה עצמית מחמירה של הפנים: השפתיים הסדוקות, השיניים שנטועות באי-סדר ומכוסות אבנית צהובה, הפצעונים. האם נהיינו דומים לעגלים, שהעיניים הבולטות שלנו אינן מביעות עוד עניין במה שהן פוגשות? האם הרגש אינו זוכר עוד להתעורר כשהוא פוגש בעוולות? עלמה גניהר לא מוותרת, מבקשת שנביט בהשתקפות הבהמית הזו, שנזהה בה את עצמנו. להשתקפות הזו אין לכאורה שום דבר מיוחד לומר לנו. היא פשוטה, כמו עגל, כמו אבן או מים. היא מביטה בנו בנימוס ביזארי, נימוס שמאפשר לנו (הקוראים) להביט בה. להביט ממש. למרבה הפליאה אנחנו מגלים שהעגל הנשקף במראה הסדוקה אינו מגלה התנגדות ואינו מגיב. כניעותו ברורה, מרגיעה ואז מדאיגה – בסופו של דבר מתחוור שבסיפור הזה יש דבר מה מאוד מטריד.

The Short Story Project © | Ilamor LTD 2017

Lovingly crafted by Oddity&Rfesty