search
היקום של הדברים

אייל דותן על:

היקום של הדברים מאת גוונית' ג'ונס

גווינת ג'ונס היא סופרת מדע בדיוני בריטית עטורת פרסים ורומאנים, וזהו התרגום הראשון לעברית מפרי יצירתה. הסיפור עוקב אחר פגישה סתמית לכאורה בין מכונאי לחייזר המביא אליו את מכוניתו לתיקון. המכונאי המרותק לדמותו של החייזר מנסה בכל מיני תואנות להשאירו במוסך ואף מציע לו להתארח אצלו, ומשזה מסרב לשתף פעולה, הוא מסתפק בתיקון מכוניתו ועמל עליו כל הלילה. מה קורה לגיבור במוסך, באותו לילה, עם מכונית החייזר, אשאיר לכם לגלות. אומר רק שכשרונה הספרותי של גווינת ג'ונס בדימיון מצבי תודעה לא-אנושיים מגיע שם לשיאו, וכי חובבי אל-אס-די ימצאו שם בוודאי הד לחוויותיהם.
פעם היה מקוטלג "היקום של הדברים" תחת הקטגוריה מדע בדיוני, אך עם השנים היא נעשתה כה רחבה ועמומה, עד שנדרשים היום פילוחים מדויקים יותר שלאו דווקא עושים חסד עם הטקסט. ככל שהדברים אמורים בספרות המד"ב של ג'ונס, היא תיחשב לבטח לפוסט-הומניסטית או לטרנס-הומניסטית משום שהפרויקט שלה הוא להעביר את הקוראים ואת הגיבורים האנושיים אל מעבר לסף של חישה ותודעה זרה, יהיו אלה חייזרים שבאו מכוכב אחר, או כאלו החיים כאן עמנו, בצורה של סלע, טיפת מים, או מכונית. בטקסטים של ג'ונס יש בסופו של דבר אופטימיות גדולה. זו ספרות שלא מקבלת את ההנחה הקאנטיאנית שאנחנו מנותקים מהעולם ושלעד נישאר כלואים בתוך החומרה והארכיטקטורה הפנימית של הסובייקט.
הסיפור שלפנינו משתייך באופן כללי למחזור הסיפורים העוסק ב-Aleutian. גזע חייזרי בעל צורה אנושית שמגיע בעתיד הקרוב לכדור הארץ ומתנחל בו. בניגוד אולי למצופה, החייזרים לא פותחים במלחמה אלא דווקא חיים לצד בני האדם בסטטוס קוו מתוח אך יציב. ללא נכונות לעזוב אך גם ללא רצון מיוחד להתעמת איתנו. הם מפותחים יותר טכנולוגית, ועובדה זו מובילה לתחושת נחיתות עצומה בצד השני. אנחנו כבר לא פסגת הבריאה. ובאמת, אחד ההיבטים היותר מעניינים לטעמי בהופעת החייזר בעולמנו, הוא הטלטלה וגלי ההדף שלבטח יתחוללו בכל רמה ובכל מולקולה של הסובייקט האנושי והקולקטיבים שלהם הוא משתייך. איך זה להפוך מאריה לשועל, מראש לזנב? זו שאלה שהמד"ב התחבט בה מאז היווסדו, אך ג'ונס מתמקדת בסיפור הזה כמעט אך ורק בהשלכות הפסיכולוגיות של המפגש אדם-חייזר, ומצליחה לתת דין וחשבון מורכב מאוד לטעמי, גם אם כמובן ספקולטיבי לגמרי, מה עשוי להתרחש במרחב ההיעשות שביניהם.
התפיסות הראשוניות והקדומות של המכונאי על אודות החייזר באות לו מספרי פסיכולוגיה פופולרית ותוכניות טלוויזיה. הקושי העיקרי של בני האדם בהבנת ה"ראש" של החייזר הוא לאו דווקא היותו עמום ג'נדרית, שהרי היום נעשה הרעיון יותר ויותר פופולרי, אלא הקיום הקולקטיבי המיוחד שלו. החייזרים אינם מהווים חלק נפרד זה מזה, וזה משאר האובייקטים המרכיבים את עולמם. הם מפרישים חיידקים המשמשים מעין מדיום המכסה את כל מה שהם באים איתו במגע או חיים איתו, כך שכל הבחנה בין אובייקט לסובייקט או בין אובייקט לאובייקט מתמוססת אל עבר רשת אינסופית רב-ממדית. כמובן שתיאורים מאין אלו מעוררים את השאלה האם החברה האנושית, ביחוד מאז שעברה למרחב הקיברנטי, לא צועדת בכיוון הזה, או אפילו כבר שם, מינוס המודעות העצמית. מכל מקום, אין דין תיאוריה, מורכבת ככל שתהיה, כדין התנסות ישירה בחוויית החייזר. את זה מבין גם המכונאי ברגע שבו מתאפשר לו להתייחד עם המכונית, אבל לשם כך, אין מנוס וגם כדאי עד מאוד, לצלול אל הטקסט.

The Short Story Project © | Ilamor LTD 2017

Lovingly crafted by Oddity&Rfesty