search
נתנו לנו את האדמה

משה רון על:

נתנו לנו את האדמה מאת חואן רולפו

קבוצת איכרים מקסיקנים מתנהלת בשמש הקופחת על פני הערבה הצחיחה שהיא האדמה ש"נתנו להם". חוץ מרוביהם ומסוסיהם נלקח מהם עוד משהו שאינו מפורט בטקסט: מן הסתם אדמות חקלאיות מניבות כלשהן. ובמקומן הם קיבלו את "כל הערבה הגדולה" שיש בה "אלפים על אלפים של חלקות". מה שאין בה זה אף טיפת מים ושום סיכוי לגשם. בקיצור נמרץ מובא הדיאלוג החד-צדדי והמאיים עם הפקיד מטעם השלטון, שמציג לאנשים האלה את המתנה שאין להם כל יכולת לסרב לקבלה. קרוב לוודאי שמישהו שם למעלה או במרכז הגדיר את המהלך בתור "רפורמה אגררית", שנועדה כבכיכול להיטיב עם האיכרים אך למעשה גוזלת מהם את המעט שהיה להם, כל זאת כשלושה עשורים אחרי המהפכה שהיתה אמורה להביא תקנה לעוולות החברתיות של מקסיקו. למרות החסכוניות של דרך הייצוג (התואמת את דלות החומר ואת הייאוש השורה על הכול) מצליח רולפו להקנות לגיבוריו העלובים ייחוד אנושי, לא מעט בזכות מוזרויותיהם. "נתנו לנו את האדמה" הוא סיפור מחאה נוקב כשם שהוא יצירת מופת של פרוזה פיוטית המתנגנת בפשטות ובמדויק בלי תו צורם אחד.
סיפור זה פורסם לראשונה ב-1945 בכתב העת Pan ("לחם") בעיר גואדלחרה ונכלל בקובץ "הערבה בלהבות" (1952), אחד משני ספרים (יחד עם הרומן "פדרו פארָמוֹ", 1955) שפרסם חואן רולפו (1918 – 1986) ובזכותם שמור לו מקום של כבוד בצמרת ספרותה של מקסיקו לדורותיה.

 

Comments

comments

The Short Story Project © | Ilamor LTD 2016

Lovingly crafted by Oddity&Rfesty