search
קנאת סַפָּרים

דנה כספי על:

קנאת סַפָּרים מאת לארס סוֹבּי כְּריסטֶנסֶן

לפני שנים נתקלתי בידיעה משונה בעיתון מקומי: סַפָּר נודע, או מעצב שיער, כפי שנהוג לכנותם, קצץ את שערה הארוך של אחת מלקוחותיו בניגוד להסכמתה. הידיעה הטרידה את מנוחתי בשל האלימות שהשתמעה ממנה, אבל עד מהרה שכחתי ממנה, אולי כי התיאור הלקוני לא נתן הצצה אל עולמן של הנפשות הפועלות. לעומת זאת, לארס סובי כריסטנסן, אמן הרגעים הקטנים – אותם רגעים שבהם באים לידי ביטוי הרגשות הגדולים באמת – לקח ב"קנאת סופרים" סיטואציה מאותו עולם טריוויאלי-כביכול של מערכת היחסים בין סַפּרים ללקוחותיהם, ובנה דרמה נוגעת ללב על בדידות, רגשות אשמה וקנאה.
דמותו של בֶּנְט אופיינית לעולמו הספרותי של סובי כריסטנסטן: בן כפר בודד בעיר המתפרנס מעבודה שמקשה עליו ליצור קשרים חברתיים, אדם של שגרה שהולך תמיד באותו המסלול המוכר בשל הפחד הגדול משינוי. ואילו פרנק הסַפָּר כמו נלקח מסיפוריו של המאסטר הנורווגי, קנוט המסון, שאכלס את ספריו בדמויות אקסצנטריות שאינן תמיד מודעות למעשיהן, אך תמיד מעוררות בקורא תערובת של הזדהות וגיחוך. וברקע – אוסלו האהובה של הסופר, העיר הפרובינציאלית שבה גדל ואשר הפכה לנגד עיניו למעוז יאפי של מספרות יוקרה. הניכור שאותו הוא מבכה כמעט בכל סיפוריו הקצרים והרומנים שכתב על אוסלו הוא המחיר שנורווגיה שילמה על התעשרותה האגדית מהזהב השחור.

The Short Story Project © | Ilamor LTD 2017

Lovingly crafted by Oddity&Rfesty