תמר הוכשטטר | מקור:עברית

כוּנְפוּסֶה הנוראה או: איך מבדילים בין חיות לא מזיקות לשדים מזיקים מאוד

איור: תמר הוכשטטר

לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים, כְּשֶׁעוֹד לֹא הָיוּ פֹּה כְּבִישִׁים מְהִירִים וּמִנְהֲרוֹת הַכַּרְמֶל וְקִדּוּחַ הַגָּז, חָיוּ פֹּה בְּנֵי אָדָם וּלְצִדָּם חָיוּ שֵׁדִים. הַיּוֹם זֶה נִשְׁמָע מוּזָר, אֲבָל אָז זֶה הָיָה דָּבָר מְאוֹד טִבְעִי וְיָדוּעַ, שֶׁכְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּנֵי אָדָם, שֶׁלְּכָל אֶחָד מֵהֶם אֹפִי וּרְצוֹנוֹת וַחֲלוֹמוֹת מִשֶּׁלּוֹ, כָּכָה יֵשׁ גַּם שֵׁדִים.

הַשֵּׁדִים הָיוּ טוֹבִים וְרָעִים וַהֲפַכְפַּכִּים, בְּדִיּוּק כְּמוֹ בְּנֵי הָאָדָם. אֲבָל שֵׁד כּוֹעֵס, אַתֶּם בֶּטַח מְבִינִים בְּעַצְמְכֶם, זֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר נוֹרָא מֵאֲשֶׁר בֶּן אָדָם כּוֹעֵס. וְלָכֵן חָשׁוּב הָיָה לָדַעַת אֵיךְ לֹא לְהַכְעִיס אֶת הַשֵּׁדִים אִם לֹא רוֹצִים צָרוֹת.

הַמֻּמְחִיּוֹת הָרָאשִׁיּוֹת לְשֵׁדִים הָיוּ אָז הַסָּבְתוֹת (וְגַם חֵלֶק מֵהַסַּבִּים), שֶׁיָּדְעוּ בְּדִיּוּק אֵיךְ צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג עִם הַשֵּׁדִים וּבְקִרְבָתָם, וְהָיוּ שָׁבוֹת וּמַזְכִּירוֹת וּמְסַפְּרוֹת לִפְנֵי הַשֵּׁנָה וּבַבֹּקֶר וְלִפְעָמִים גַּם אַחֲרֵי מְנוּחַת הַצָּהֳרַיִם.

לִפְנֵי שֶׁאֶפְתַּח בַּסִּפּוּר שֶׁאֲנִי עוֹמֶדֶת לְסַפֵּר לָכֶם, עֲלֵיכֶם לָדַעַת כַּמָּה מֵאוֹתָם כְּלָלֵי סָבְתוֹת חֲשׁוּבִים:

1. לְשֵׁדִים יֵשׁ שֵׁמוֹת.

2. לְהַרְבֵּה שֵׁדִים יֵשׁ שֵׁמוֹת כְּמוֹ שֶׁל חַיּוֹת. לְמָשָׁל אֶפְשָׁר לִמְצֹא שֵׁדָה שֶׁהַשֵּׁם הַפְּרָטִי שֶׁלָּהּ הוּא עֵז, כְּמוֹ שֶׁלְּיַלְדָּה מֵהַכִּתָּה שֶׁלָּכֶם קוֹרְאִים נֹעָה.

3. לָכֵן, אִם מְדַבְּרִים עַל חַיָּה כָּלְשֶׁהִי, לְמָשָׁל עַל עֵז שֶׁאוֹכֶלֶת עֵשֶׂב בֶּחָצֵר, חָשׁוּב מְאוֹד לְהַצְבִּיעַ עָלֶיהָ כְּשֶׁמְּדַבְּרִים עָלֶיהָ. אַחֶרֶת הַשֵּׁדָה שֶׁנִּקְרֵאת עֵז יְכוֹלָה לַחְשֹׁב שֶׁמְּדַבְּרִים עָלֶיהָ וְלָבוֹא וְלַעֲשׂוֹת צָרוֹת צְרוּרוֹת.

זֶהוּ. עַכְשָׁו אַתֶּם יוֹדְעִים כָּל מָה שֶׁצָּרִיךְ לָדַעַת כְּדֵי לִקְרֹא אֶת הַסִּפּוּר.

בְּאוֹתָם יָמִים רְחוֹקִים, בַּמָּקוֹם הַזֶּה מַמָּשׁ, חַיָּה אִשָּׁה פְּשׁוּטָה אַחַת שֶׁרָצְתָה רַק דָּבָר אֶחָד – לָלֶדֶת בַּת. אֲבָל רָצָה הַגּוֹרָל, אוֹ אַלְלָה, אוֹ אַף אֶחָד בִּמְיֻחָד, וְלֹא נוֹלְדָה לָהּ בַּת וְלֹא בֵּן וְלֹא כְּלוּם, וְיוֹם יוֹם הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת עַל מִפְתַּן בֵּיתָהּ, צוֹפָה בַּשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת וּמִתְפַּלֶּלֶת לְבַת. עֶרֶב אֶחָד, בְּעוֹדָהּ יוֹשֶׁבֶת וּמִסְתַּכֶּלֶת עַל הַשֶּׁמֶשׁ הַגְּדוֹלָה הַיּוֹרֶדֶת מֵאֲחוֹרֵי הֶהָרִים, רָאֲתָה חִפּוּשִׁית קְטַנָּה וּשְׁחֹרָה מְטַיֶּלֶת לְיַד רַגְלָהּ. "יָא אַלְלָה!" חָשְׁבָה הָאִשָּׁה בְּעֶצֶב גָּדוֹל, "אֲנִי כָּל כָּךְ רוֹצָה יַלְדָּה קְטַנָּה! אֲפִלּוּ אִם הַיַּלְדָּה שֶׁלִּי הָיְתָה חִפּוּשִׁית שְׁחֹרָה, הָיִיתִי שְׂמֵחָה בָּהּ וְאוֹהֶבֶת אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא יַלְדָּה רְגִילָה." כָּךְ חָשְׁבָה הָאִשָּׁה וְקָרְאָה בְּקוֹל גָּדוֹל, "הוֹ, אַלְלָה! תֵּן לִי כוּנְפוּסֶה!"
אֲבָל כְּמוֹ שֶׁוַּדַּאי נִחַשְׁתֶּם, בִּגְלַל סַעֲרַת הַרְגָּשׁוֹת שֶׁהָיְתָה נְתוּנָה בָּהּ, שָׁכְחָה הָאִשָּׁה אֶת מָה שֶׁסָּבָתָהּ לִמְּדָה אוֹתָהּ, וְלֹא הִצְבִּיעָה עַל הַחִפּוּשִׁית שֶׁנִּקְרֵאת גַּם כוּנְפוּסֶה. וְכָךְ, בִּמְקוֹם שֶׁתְּפִלָּתָהּ תַּגִּיעַ לַשָּׁמַיִם, הִיא הִגִּיעָה דַּוְקָא לְשֵׁדָה אֲיֻמָּה וְנוֹרָאָה שֶׁהִסְתַּתְּרָה לֹא רָחוֹק מִשָּׁם. הַשֵּׁדָה (נִחַשְׁתֶּם נָכוֹן: שְׁמָהּ הָיָה כוּנְפוּסֶה) חִיְּכָה לְעַצְמָהּ בְּרִשְׁעוּת: "אֲנִי רוֹאָה שֶׁהָאִשָּׁה הַזֹּאת מְאוֹד רוֹצָה שֶׁאָבוֹא לְבַקֵּר אוֹתָהּ וְאֶעֱשֶׂה לָהּ צָרוֹת צְרוּרוֹת." כָּךְ חָשְׁבָה הַשֵּׁדָה וּמִיָּד הָפְכָה עַצְמָהּ לְחִפּוּשִׁית שְׁחֹרָה וַחֲמוּדָה וְרָצָה לְהִסְתַּתֵּר בֵּין כִּפְלֵי הָעַבָּאיָה שֶׁל הָאִשָּׁה.

יָרַד הָעֶרֶב, וְהָאִשָּׁה הֵכִינָה עַצְמָהּ לַשֵּׁנָה כַּאֲשֶׁר לְפֶתַע חָשָׁה דִּגְדּוּג עוֹלֶה וְיוֹרֵד מִתַּחַת לָעַבָּאיָה שֶׁלָּהּ וְהֵחֵלָּה לִצְחֹק לְלֹא שְׁלִיטָה. "מָה קוֹרֶה לָךְ, אִשָּׁה?" שָׁאַל בַּעֲלָהּ, "אַתְּ מִתְנַהֶגֶת כְּאִלּוּ קָפַץ עָלַיִךְ שֵׁד!" אֲבָל הָאִשָּׁה לֹא הִצְלִיחָה לַעֲנוֹת מֵרֹב דִּגְדּוּגִים וְרַק רָצָה וְקָפְצָה וְהִתְגַּלְגְּלָה עַד אֲשֶׁר יָצְאָה מִתּוֹךְ שִׂמְלָתָהּ חִפּוּשִׁית וְחִיְּכָה אֵלֶיהָ חִיּוּךְ גָּדוֹל. הָאִשָּׁה לֹא הֶאֱמִינָה לְמַרְאֵה עֵינֶיהָ – חִפּוּשִׁית מְחַיֶּכֶת! "בְּחַיֵּי אַלְלָה," אָמְרָה הָאִשָּׁה בִּפְלִיאָה, "זֹאת כוּנְפוּסֶה שֶׁלִּי, הַיַּלְדָּה שֶׁהִתְפַּלַּלְתִּי אֵלֶיהָ כָּל עֶרֶב, הִיא בָּאָה אֵלַי סוֹף כָּל סוֹף".

הַיָּמִים חָלְפוּ, וְהַחִפּוּשִׁית גָּדְלָה וּמִיּוֹם לְיוֹם נִרְאֲתָה יוֹתֵר כְּמוֹ יַלְדָּה וּפָחוֹת וּפָחוֹת כְּמוֹ חִפּוּשִׁית, עַד אֲשֶׁר בְּיוֹם הֻלַּדְתָּהּ הָעֲשִׂירִי נִרְאֲתָה כִּמְעַט בְּדִיּוּק כְּמוֹ יַלְדָּה. הָאִשָּׁה הָיְתָה מְאֻשֶּׁרֶת.

יוֹם אֶחָד הֶחְלִיטָה כוּנְפוּסֶה שֶׁמַּסְפִּיק זְמַן הָיְתָה יַלְדָּה טוֹבָה וְהִגִּיעַ הַזְּמַן לַחְזֹר וְלִהְיוֹת שֵׁדָה. "אִמָּא'לֶה," הִיא אָמְרָה בְּקוֹל מָתוֹק, "מָה אַתְּ עוֹשָׂה עִם הַבָּצֵק הַזֶּה שֶׁאַתְּ לָשָׁה?" "פִּתּוֹת לַאֲרוּחַת הַבֹּקֶר שֶׁל אַבָּא שֶׁלָּךְ," עָנְתָה אִמָּהּ, "עוֹד מְעַט תֹּאכְלִי אַחַת, וְאֶת הַשְּׁאָר תָּבִיאִי לוֹ לַשָּׂדֶה עִם פַּחִית לַבַּנֶה." "לֹא בָּא לִי לְחַכּוֹת," אָמְרָה הַשֵּׁדָה בְּקוֹל בַּכְיָנִי. "אֲנִי רוֹצָה לֶאֱכֹל אֶת הַפִּתּוֹת עַכְשָׁו!" הָאִשָּׁה הִסְתַּכְּלָה עָלֶיהָ בְּחִיּוּךְ וְאָמְרָה, "מָאמִי שֶׁלִּי, אוֹ שֶׁתְּחַכִּי בְּסַבְלָנוּת אוֹ שֶׁתֹּאכְלִי אוֹתִי בֵּינְתַיִם, מָה דַּעְתֵּךְ?" "רַעְיוֹן מְעֻלֶּה!" צָעֲקָה הַשֵּׁדָה, וְלִפְנֵי שֶׁהָאִשָּׁה הֵבִינָה מָה קוֹרֶה, בָּלְעָה אוֹתָהּ הַשֵּׁדָה אַחַת-שְׁתַּיִם, עַל הַמָּקוֹם, וּמִיָּד אָכְלָה גַּם אֶת הַבָּצֵק וְהַמַּעֲרוֹךְ וְהַשֻּׁלְחָן. "הוּ," חָשְׁבָה לְעַצְמָהּ הַשֵּׁדָה הַנּוֹרָאָה בְּסִפּוּק, "זֶה כְּבָר הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב." אֲבָל בִּגְלַל שֶׁרָעָב שֶׁל עֶשֶׂר שָׁנִים הוּא לֹא מַשֶּׁהוּ שֶׁחוֹלֵף כָּל כָּךְ מַהֵר, יָצְאָה מֵהַבַּיִת וְהָלְכָה לַשָּׂדֶה. "כוּנְפוּסֶה, מָה אַתְּ עוֹשָׂה פֹּה? אֵיפֹה אֲרוּחַת הַבֹּקֶר שֶׁלִּי?" שָׁאַל הָאַבָּא הַחוֹרֵג שֶׁלָּהּ, שֶׁחָרַשׁ כָּל הַבֹּקֶר אֶת הַשָּׂדֶה. "אָכַלְתִּי אוֹתָהּ," עָנְתָה הַשֵּׁדָה בְּחִיּוּךְ. "וְעַכְשָׁו אֲנִי אֹכַל גַּם אוֹתְךָ!" הָאִישׁ, שֶׁחָשַׁב שֶׁהִיא צוֹחֶקֶת, אָמַר בְּחִיּוּךְ, "בּוֹאִי תֹּאכְלִי אוֹתִי, מְתוּקָה שֶׁלִּי, אִם אַתְּ רוֹצָה." אַחַת-שְׁתַּיִם, בְּלִי לַחְשֹׁב פַּעֲמַיִם, אָכְלָה הַשֵּׁדָה אֶת הָאִישׁ וּבָלְעָה גַּם אֶת הַמַּחְרֵשָׁה שֶׁלּוֹ וְאֶת שְׁנֵי הַשְּׁוָרִים שֶׁהָיוּ רְתוּמִים אֵלֶיהָ.
"עַכְשָׁו אֵלֵךְ לִבְדֹּק מָה שְׁלוֹם סָבְתָא," חָשְׁבָה לְעַצְמָהּ וְשִׁהֲקָה.

בְּאוֹתוֹ זְמַן יָשְׁבָה סָבָתָהּ הַחוֹרֶגֶת שֶׁל כוּנְפוּסֶה בְּבֵיתָהּ וְאָרְגָה שָׁטִיחַ. הִיא שָׂמְחָה מְאוֹד לִרְאוֹת אֶת כוּנְפוּסֶה, שֶׁאַף פַּעַם לֹא בָּאָה לְבַקֵּר לְבַדָּהּ. "כוּנְפוּסֶה מֹתֶק, בָּאת לְבַקֵּר אֶת סָבְתָא שֶׁלָּךְ?" "לֹא. בָּאתִי לֶאֱכֹל אוֹתָךְ!" אֲבָל סָבְתָא שֶׁלָּהּ לֹא שָׁמְעָה כָּל כָּךְ טוֹב וְשָׁאֲלָה, "מָה אָמַרְתְּ, חֲמוּדָה? שֶׁאַתְּ רוֹצָה לֶאֱכֹל אוֹתִי?" אֲבָל בִּמְקוֹם לַעֲנוֹת, פָּתְחָה הַשֵּׁדָה הָאֲיֻמָּה אֶת פִּיהָ וְהִתְקָרְבָה אֵלֶיהָ. "כוּנְפוּסֶה," אָמְרָה סָבְתָא בְּבֶהָלָה, "מָה זֶה הַפֶּה הַגָּדוֹל הַזֶּה שֶׁיֵּשׁ לָךְ?" אֲבָל הִיא לֹא זָכְתָה לִשְׁאֹל עוֹד שׁוּם דָּבָר, כִּי הַשֵּׁדָה בָּלְעָה אוֹתָהּ אַחַת-שְׁתַּיִם, בְּלִי לַחְשֹׁב פַּעֲמַיִם, אֲפִלּוּ בְּלִי לִלְעֹס, וְהִסְתַּלְּקָה.

כְּשֶׁבִּטְנָהּ מְלֵאָה הִסְתּוֹבְבָה כוּנְפוּסֶה בֵּין דּוּכְנֵי הַשּׁוּק וְחָשְׁבָה לְעַצְמָהּ מָה תֹּאכַל לְקִנּוּחַ. רֵיחוֹת הַשּׁוּק הָיוּ מְסַחְרְרִים, וְהִיא הִתְלַבְּטָה בֵּין בַּקְלָוָה נוֹטֶפֶת סֻכָּר, מִיץ רִמּוֹנִים חֲמַצְמַץ אוֹ גְּלִידַת אָנִיס לְבָנָה. לְפֶתַע תָּפַס אֶת נְחִירֶיהָ רֵיחַ נִפְלָא, וְהִיא מִהֲרָה בְּעִקְבוֹתָיו. "מָה שְׁלוֹמֵךְ, חֲבִיבָתִי?" שָׁאַל הָרוֹכֵל הַזָּקֵן בִּרְאוֹתוֹ אֶת כוּנְפוּסֶה מִתְקָרֶבֶת לְדוּכַן הַכְּנָפֶה שֶׁלּוֹ. "אֲנִי רְעֵבָה," עָנְתָה הַשֵּׁדָה הָאֲיֻמָּה וְעֵינֶיהָ הִתְהַפְּנְטוּ לַכְּנָפֶה הַכְּתֻמָּה. הַמּוֹכֵר הַזָּקֵן, שֶׁרָאָה כְּבָר שֵׁד אוֹ שְׁנַיִם בְּחַיָּיו, זִהָה בְּקַלּוּת שֶׁלֹּא יַלְדָּה עוֹמֶדֶת לְפָנָיו, כִּי אִם שֵׁדָה נוֹרָאִית בְּתַחְפֹּשֶׂת. "אֶפְשָׁר לְהַצִּיעַ לָךְ כְּנָפֶה?" שָׁאַל בְּקוֹל אִטִּי וְהוֹצִיא אֶת הַשַּׁבְּרִיָּה הַחַדָּה שֶׁהָיְתָה מֻסְתֶּרֶת בַּתַּרְבּוּשׁ שֶׁחָבַשׁ עַל רֹאשׁוֹ, אֲבָל כוּנְפוּסֶה לֹא רָאֲתָה אֶת הַסַּכִּין הַמְּעֻקֶּלֶת מִתְקָרֶבֶת אֵלֶיהָ וְרַק אָמְרָה בְּקוֹל מְכֻשָּׁף, בּוֹהָה בַּכְּנָפֶה, "קֹדֶם אֹכַל אוֹתְךָ וְאַחַר כָּךְ אֹכַל אֶת כָּל הַכְּנָפֶה שֶׁלְּךָ".

"אַתְּ רוֹצָה לֶאֱכֹל אוֹתִי?" שָׁאַל הַזָּקֵן. "בּוֹאִי, תֹּאכְלִי אוֹתִי אִם אַתְּ מְעִזָּה." כוּנְפוּסֶה פָּתְחָה אֶת לֹעָהּ הֶעָצוּם, אֲבָל רֶגַע לִפְנֵי שֶׁסָּגְרָה אוֹתוֹ עַל רֹאשׁוֹ, תָּקַע הַזָּקֵן אֶת הַפִּגְיוֹן בִּגְרוֹנָהּ וְשִׁסֵּף אֶת גּוּפָהּ לִשְׁנַיִם.

וְאָז קָרָה דָּבָר מֻפְלָא: מֵהַבֶּטֶן הַקְּטַנָּה שֶׁל הַיַּלְדָּה-הַחִפּוּשִׁית-הַשֵּׁדָה-הַנּוֹרָאִית יָצְאוּ שְׁלֵמִים וּבְרִיאִים, כְּאִלּוּ מֵעוֹלָם לֹא נֶאֶכְלוּ, הָאִשָּׁה וּבַעֲלָהּ וְשֻׁלְחָן וּמַעֲרוֹךְ, וּבָצֵק לְפִּתּוֹת וּפַחִית לַבַּנֶה וְסָבְתָא וְשָׁטִיחַ יָרֹק וּשְׁנֵי שְׁוָרִים וּמַחְרֵשָׁה. הַשִּׂמְחָה הָיְתָה גְּדוֹלָה, וְכָל הַשּׁוּק נָשָׂא אֶת הַזָּקֵן הֶחָכָם עַל כַּפַּיִם, וְכֻלָּם עָרְכוּ חַפְלָה גְּדוֹלָה בֵּין הַדּוּכָנִים.

וְהָאִשָּׁה? הִיא הוֹלִידָה יְלָדִים רַבִּים, וְלָהֶם נוֹלְדוּ נִינִים וּבְנֵי נִינִים, תּוֹדָה לָאֵל. וְכָל פַּעַם שֶׁמִי מֵהֶם הָיָה רוֹאֶה חִפּוּשִׁית שְׁחֹרָה וּקְטַנָּה, מִיָּד הָיָה צוֹעֵק, "הַכוּנְפוּסֶה שֶׁל סָבְתָא! הַכוּנְפוּסֶה שֶׁל סָבְתָא!" וְכַמּוּבָן לֹא שָׁכַח גַּם לְהַצְבִּיעַ.

arrow2right arrow2right סיפורים שהולכים יחד :

נהניתם מהסיפור הזה? הנה עוד כמה סיפורים מצויינים שעשויים להתאים לכם.