מכות עכשיו - ארבה - יפתח אלוני | פרויקט הסיפור הקצר
בקריאה כעת: מכות עכשיו – ארבה | יפתח אלוני

יפתח אלוני | מקור:עברית

מכות עכשיו – ארבה

הקדמה מאת נורית זרחי

מסורות ארוכות, כמו כל הרגל, מוחקות את המסתורין. אז למה מכות עכשיו? הן חבוטות כבר מספיק, ובכל זאת, היסוד האפל והמסוייט עדיין נסתר בפרשת מכות מצרים ומעורר קושיות רבות. הגזירות פורצות החוצה מתוך הטקסט המקראי. מה אשמות הכינים? או הצפרדעים? במה אשמים בעלי החיים האחרים המופעלים בדרמה? ובעיקר, אלוהים, אֵל חנון ורחום, איך הגעת לרעיון המשונה הזה של מכת בכורות?

קראו עוד

הלילה זה שוב קרה. ציפורה, שטוענת שהיא יכולה להירדם באור, ברעש, לקול צחוקה שלה, כשאביה נכנס אליה לחדר בימי שישי, נשכב לצדה אומר לה "קדושה שלי", לא מצליחה להירדם. היא רוצה לישון והיא פעמון נוראי שמצלצל, היא גל, היא השרשרת שספייק גורר כל הלילה מול גדר העץ, שיניו חדות ולוהטות כמו סכינים כשהוא מסובב את אחד הראשים שלו, נושך את השרשרת. היא עשתה כמה דברים רעים. ועכשיו, כך נראה, היא מקבלת את מה שמגיע לה.

היא עוצרת את נשימתה, מנסה לשמוע את קולה — זה הצלול והחף מאשמה. זה המערער על הסטריאוטיפים שיש לה על מה שהיא עשתה.

ראשו של צ'שייר מונח על בטנה, חיוכו נודד אל מול פניה; למה אביה מאיים שיכרות את ראשו כאילו הוא מלכת הלבבות? האם החיוך יישאר?

צ'שייר מבחין בהרהוריה, שולח לעברה: “אלו רק גחמות, הוא אף פעם לא מוציא אף אחד להורג, את יודעת."

"כן, אבל הוא אומר שאתה חטטן, שאינך מאמין שאני הקדושה שלו."

חיוכו של צ'שייר מרצין: "אבא שלך, הוא מוכן לדבר על זה?"

"בטח, הוא מסביר לי את ההבדל בין גוף ראשון לגוף שלישי."

"זה נורא."

"כן".

"והקדושה?"

"היא גוף שלישי. הוא לא מוכן להפסיק את מה שהוא עושה איתה."

"אוי לא. אוי לא."

"כן."

"היא אוהבת אותו?"

"אני לא יודעת אם היא אוהבת אותו, אבל היא נותנת לו להיכנס לחדר שלה, וזה קורה שוב ושוב, אז…"

"אל תיתני לה לשקר לך."

"אני צריכה להתאמן על ההבדל הזה, בין גוף ראשון לשלישי, כדי שאוכל לחיות איתה."

ציפורה פוקחת עיניים, צ'שייר נעלם. היא מתכופפת בבהלה ומסתכלת מתחת למיטה. צ'שייר שם, הוא שוכב לו קטן ותמים. היא שולחת יד לגעת בו, אבל משהו קורה. הוא מתפתל ופוער את פיו. הוא יוצא, משאיר שם את כל הפרווה שלו, וציפורה רואה עליה את הפרעושים הרוחשים בין השערות, את המקקים מתקוטטים עם העקרבים וחושבת: נחילי החיות האלה נושרים מהסדקים בגוף השלישי שלה בגלל הדברים הרעים שהקדושה עושה, וצ'שייר אוסף אותם על גופו, מגן עליה.

ציפורה קוראת בקול: "נכון שתופיע שוב?"

הלילה מעיק, כורע תחת עול השקט שבו אביה מלטף את שערותיה, את כפתורי שדיה המבטיחים להיות מחודדים וגבוהים.

"כן," הוא אומר, "את תרתקי את העיניים של כל מי שיראה אותך. תסיימי רע… קדושה שלי."

ציפורה קוראת אל תוך הרחם שלה עצמה, כאילו הקדושה נמצאת בתוכו כמו ביצה. הקדושה תשמע אותה ותתבקע להיות גוף שלישי נוכח. אביה מתחיל להתנשם בכבדות. יוצאות מפיו נהמות שמפחידות מאוד את צ'שייר. טיפות של מים מסריחים מזיעתו ניתזים על פניה ולתוך עיניה.

"קדושה שלי," אביה מתנשף.

הגוף השלישי שלה בוקע, נפער לסדקים. חגבים צהבהבים מנוקדים שחור משתחררים, מרחפים ותוקפים את גבו העירום של אביה. זה נשמע כמו תוף שגשם מטפטף עליו, תחילה במתינות ואחר כך חזק יותר ויותר.

הם מתנפחים, זאת אומרת, מקבלים את הצורה של מה שהם מסתכלים עליו, חפצים, אנשים בתמונות, היא, אביה.

אביה פותח את דלת החדר: "תסתלקו." פותח את החלון, צורח: "גוועעעעלט, גוועעעעלט," שייבהלו.

דברים מוזרים קורים, אחד תופס פתאום את הצורה של החלון, אחר נהיה לכרית, ואז אחד נהיה מלבן הדלת. היא ואביה כלואים. "אנחנו כלואים!" אביה צועק, רץ לסלון, שיירה של צהבהבים בדמותו רצה אחריו, כמעט משיגה אותו. בסלון עשרות כורסאות צהבהבות, שולחנות צהבהבים, ספות צהבהבות. הסלון מתמלא ומתמלא, עולה על גדותיו בחפצים צהבהבים מנוקדים שחור.

אביה משליך החוצה. משליך הכול לרחוב. השכנים צורחים: "שקט כבר! שקט!" רעשי ההתנפצות של הדברים על המדרכה מחרידים.

הבית ריק. ריק לגמרי. אביה התבלבל והשליך בטעות גם את עצמו.

ציפורה חושבת בגוף שלישי: "הוא נענש."

ציפורה צועקת בגוף ראשון: "אבי, אבי!"

ראשו של צ'שייר מתחכך בין שוקיה, לשונו מלקקת את כפות רגליה, חיוכו מטפס לאורך גופה, נשכב על הכר צמוד לראשה.

ציפורה אומרת: "מזל שאתה לא נהיית ארבה."

    arrow2right arrow2right סיפורים שהולכים יחד :

    נהניתם מהסיפור הזה? הנה עוד כמה סיפורים מצויינים שעשויים להתאים לכם.