search

מגדולי המשוררים הרומנטיים האנגליים, ג'ורג' גורדון ביירון, הידוע כלורד ביירון (1788-1824), חיבר גם כתבים בפרוזה. "מִקטע של רומן"(Fragment of a Novel) , למשל, שהתפרסם לראשונה בשנת 1819 בקובץ Mazeppa, ששולבו בו פואמות וסיפורים, הוליד בסופו של דבר יצירה גדולה אחרת בפרוזה – "פרנקנשטיין" מאת מרי שלי – וכמו כן השפיע על התפתחותו של ז'אנר ספרות הערפדים האנגלית. על אף שנולד למשפחת אצולה, הביקורת החברתית החריפה על חיי ההוללות שנודע בהם בצעירותו הובילה את לורד ביירון לעקור מאנגליה ולגור באיטליה, שם הכיר את המשורר פרסי שלי והסופרת מרי שלי, בני הזוג שהפכו לידידיו. בין יצירותיו הבולטות בתחום השירה נחשבת הפואמה האפית "דון חואן", שעל כתיבתה עמל במשך שש שנים. עקב תמיכתו בתנועת השחרור היוונית כנגד הטורקים, הגיע ליוון. לורד ביירון מת במיסולונגי שביוון בגיל 36, לאחר שלקה במחלת המלריה. גופתו הועבר לאנגליה ונטמנה שם.

"ילד קטן מאוד, ולא מטופל במיוחד", כך תיאר צ'רלס דיקנס את עצמו כילד. הוא נולד באנגליה הוויקטוריאנית בשנת 1812 למשפחה מרובת נפשות ואמידה. כשהיה בן שתים-עשרה נכלאה המשפחה בבית כלא למשפחות בעלות חוב. דיקנס הצעיר נשלח לעבוד כפועל בבית חרושת וסייע לשחרור משפחתו. חוויית הילדות הזו השפיעה רבות על עלילות ספריו ועל הדמויות שבהם. בבגרותו נהיה עיתונאי, והמשיך לעסוק בכך במקביל לכתיבת ספריו ופרסומם. הראשון שבהם, "מועדון הפיקוויקים", התפרסם בשנת 1836, עם נישואיו, והצטיין בשנינות יוצאת דופן. לדיקנס ולאשתו קתרין הוגארת' נולדו עשרה ילדים, ובשנות ילדותם נכתבו ספריו המפורסמים ביותר: "אוליבר טוויסט", "דייוויד קופרפילד" (המכיל אלמנטים אוטוביוגרפיים) ועוד רבים, והסופר נודע בסגנונו הריאליסטי, הרגיש וגדוש ההומור. עלילות ספריו הן מהמפורסמות בתולדות הספרות וזכו לעשרות עיבודים לתאטרון, לקולנוע ולטלוויזיה. בשנת 1865 דיקנס ובת זוגו, השחקנית אלן טרנן שאתה חי לאחר שנפרד מאשתו, היו מעורבים בתאונת רכבת. הם יצאו ללא פגע, אך ב-1870, חמש שנים לאחר התאונה, מת דיקנס ונקבר בחלקת המשוררים במנזר וסטמינסטר.

*מתוך אתר הוצאת תשע נשמות

מונטגיו רודס ג'יימס (1862-1936) היה סופר ואיש אקדמיה אנגלי. הוא פרסם את כתביו בשם העט מ"ר ג'יימס, והיה חוקר מוביל וראש מחלקה ללימודי ימי הביניים בקינג'ס קולג' באוניברסיטת קיימברידג' ובאיטון קולג'. הוא זכור במיוחד בזכות סיפורי האימה – רוחות הרפאים – שכתב, שנחשבים כיום לטובים מסוגם בספרות האנגלית. אחד ההישגים החשובים ביותר של ג'יימס הוא ההגדרה המחודשת של סיפור רוחות רפאים במאה ה-20, באמצעות ויתור על רבים מן האלמנטים הגותיים שאפיינו את קודמיו, והחלפתם בתפאורה ריאליסטית ועכשווית יותר. במשך השנים עובדו רבים מסיפוריו לבמה, לרדיו, לטלוויזיה ולקולנוע.    

   

דיוויד קונסטנטין הוא סופר, משורר ומתרגם בריטי. הוא נולד בסלפורד ב-1944 והיה מרצה לשפה וספרות גרמנית באוניברסיטה במשך 30 שנה. הוא פרסם קובצי שירה, קבצי סיפורים קצרים רומן וספר עיון. קובץ הסיפורים שלו, "תה במידלנד" זכה בפרס פרנק אוקונור הבינלאומי לסיפור הקצר בשנת 2013. סיפור באותו שם מתוך הקובץ זכה בפרס הסיפור הקצר של הבי-בי-סי. סיפור אחר שלו, "בארץ אחרת" עובד לסרט קולנוע בשם "45 שנים" בבימויו של אנדרו הייג ובכיכובם של שרלוט רמפלינג וטום קורטני. הסרט זכה בפרסים רבים. הרומן "סופר החיים" ראה אור ב-2016 ונבחר לאחד הספרים הבולטים של השנה בידי הניו יורק טיימס. קונסטנטין תרגם מגרמנית לאנגלית מכתביהם של גתה, קלייסט, הלדרלין וברכט וזכה בפרסים על תרגומיו. במשך עשור ערך עם אשתו הלן את כתב העת "שירה מודרנית בתרגום". הוא מתגורר באוקספורד.

אדית נסביט נולדה ב-1858 בלונדון. מות אביה כשהייתה בת 4 ומחלת השחפת של אחותה גרמו למשפחתה לנדוד ברחבי אירופה בחיפוש אחר מזג אוויר שייטיב עם מחלתה של אחותה. המשפחה חזרה והתיישבה בלונדון כשנסביט היתה בת 17. בגיל 19 היא פגשה את הוברט בלאנד, פעיל פוליטי וסופר. בחודש השביעי להיריונה הם התחתנו אך לא עברו לגור ביחד, בלאנד המשיך להתגורר עם אמו וארוסתו (נסביט לא ידעה על כך). נישואיהם המשיכו להיות סוערים ושערוריתיים, חברתה של נסביט, אליס הוטסון, הרתה לבלאנד, ולאחר ויכוח חריף, נסביט אימצה את הילד שנולד להם ואפשרה להוטסון להמשיך להתגורר בביתם בתפקיד סוכנת הבית ומזכירה. לאחר 13 שנים, זה קרה שוב, אליס הוטסון הרתה לבלאנד ונסביט אימצה את הילד שוב. ב-1899 היא פרסמה את "מחפשי האוצר", שזכה להערכה ולהצלחה רבה. הספר השפיע על תפיסת ספרות הילדים, מכיוון שהיה חדשני, תיאור את עולם המציאות ואת דמויות הילדים כפי שהם במציאות, ולא כפי שהם אמורים להיות. ב-1900 בנה פביאן, מת באופן פתאומי כתוצאה מדלקת שקדים – מותו הותיר חותם רגשי עמוק על נסביט וספרים רבים שכתבה לאחר מכן הוקדשו לזיכרו. היא נחשבת לסופרת הילדים המודרנית הראשונה, אף על פי שכתבה גם למבוגרים. היא היתה פעילה פוליטית, הרצתה וכתבה מאמרים פובליציסטיים. ב-1914, לאחר שנים של עיוורון ותלות מוחלטת בנסבית, בלאנד מת. שלוש שנים אחרי מותו, היא נישאה לתומס "רב החובל" תאקר, מהנדס על מעבורת וולוויץ'. הם נשארו ביחד עד סוף חייה. היא סבלה מסרטן הריאות ומתה ב-1924. אדית נסביט כתבה עד יום מותה ופרסמה בימי חייה יותר מארבעים וארבעה ספרים.

 

רודג' גלאס הוא סופר בריטי. הוא נולד ב-1978 וגדל בצ'שייר. בין השנים 1997-2012 התגורר בעיקר בסקוטלנד. הוא בן למשפחה יהודית דתית ולמד בבית ספר דתי, אך גם במכללה קתולית. הוא למד באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת גלזגו שם הנחה אותו הסופר הסקוטי אליסדייר גריי. הוא החל לכתוב את הרומן הראשון שלו ב-2002. הרומן, "בלי זיקוקים" ראה אור בהוצאת פייבר ב-2005. אחריו פרסם רומן נוסף וספר עיון על חייו של גריי שזכה בפרס סומרסט מוהם לשנת 2009. הוא היה מחבר שותף לרומן גרפי שהיה מועמד למספר פרסים וב-2012 פרסם את ספרו השלישי "הביאו לי את ראשו של ראיין ריגס". ספרו האחרון, קובץ הסיפורים LoveSexTravelMusik ראה אור ב-2013 והיה מועמד לפרס אוקונור. ספריו וסיפוריו ראו אור בדנית, איטלקית, סרבית, סלובנית ועברית. מאז 2013 הוא ראש המגמה לכתיבה יוצרת באוניברסיטת אדג' היל ועורך פרוזה בהוצאת פרייט בוקס.

פרובוקטיבי ואלגנטי; שנון ובעל משיכה עזה לאסתטיקה וליופי; חריף-לשון, דק-אבחנה ונהנתן. אוסקר וויילד, ילד רע של תקופתו, היה סופר, משורר ומחזאי שנולד באירלנד ב-1854 – ולקוץ בישבנה הקפוץ של אנגליה המתחסדת של שלהי התקופה הוויקטוריאנית. וויילד נשפט בעוון התנהגות בלתי הולמת (gross indecency, במונחי הזמן ההוא) ובגין "פעילות הומוסקסואלית" ונידון למאסר וכן לעבודות פרך. וויילד ידוע בעיקר ביצירתו "תמונתו של דוריאן גריי", במעשיות כמו "הנסיך המאושר", במחזה "חשיבותה של רצינות" ובמכתב שכתב במהלך ימיו בכלא, "ממעמקים". וויילד מת ב-1900.

מרי דה מורגן (1850-1907) גדלה במשפחה יוצאת דופן באנגליה הוויקטוריאנית. אביה, אוגוסטוס דה מורגן, היה מתמטיקאי מבריק, ואמה, סופיה דה מורגן, היתה ספיריטואליסטית ורפורמטורית חברתית. היא היתה חברה קרובה של ויליאם מוריס, אמן וסופר נודע. היא כתבה סיפורים קצרים, רומן ומאמרי דעה, אבל ידועה בעיקר כמחברת אגדות ספרותיות. מרי סיפרה סיפורים לאחייניה ואחינותיה, ולילדיהם של חברי המשפחה, שרבים מהם הפכו במרוצת הזמן לסופרים משפיעים; בין היתר, רודיארד קיפלינג הצעיר ואחותו היו בין מאזיניה. היא נשכחה שלא בצדק, ותקוותנו לשנות זאת.

וירג'יניה וולף נולדה בלונדון בשנת 1882 כאדליין וירג'יניה סטיבן, והיתה לאחת מגדולי הסופרים של ראשית המאה העשרים. לצד הרומנים פורצי-הדרך שכתבה, בהם "גברת דאלוויי" ו"אל המגדלור", וולף כתבה גם סיפורים קצרים מעוררי השתאות, המשקפים את פני התקופה בה חיה, מצד אחד, וניחנים ברכיב על-תקופתי, מצד שני. יחד עם בעלה, לנארד וולף, הקימה את בית ההוצאה הוגארת', שסביבו פעלה גם קבוצת בלומסברי, חבורה ספרותית שכללה בין היתר את הסופר והמבקר א"מ פורסטר ואת הציירת ונסה בל, אחותה של וולף. עיבוד חופשי לנסיבות חייה ומותה של וולף מופיע בסרט "השעות", על פי ספרו זוכה הפוליצר של מייקל קנינגהם. וולף התאבדה בטביעה בנהר ב-1941. "ברור לי שהאשה תשנה את צורתו של הרומן", כתבה במסתה מ-1929, "חדר משלך".

שרלוט רידל (1832-1906) היא סופרת בריטית. רידל פרסמה יותר מ-65 ספרים, רומנים וסיפורים קצרים, ונחשבה לאחת הסופרות הפופולריות והמשפיעות ביותר בתקופה הוויקטוריאנית. היא כתבה רומנים, סיפורים קצרים וגם סיפורי אימה. בשיא הצלחתה, היתה רידל לשותפה ועורכת של סנט ג'יימס, אחד מכתבי העת הספרותיים היוקרתיים ביותר של תקופתה. בשל מוסכמות התקופה נאלצה לפרסם את כתביה תחת שמות שונים. הרומן הראשון שלה התפרסם ב-1858, בשם העט פ.ג'. טרפורד, ואת סיפוריה הקצרים פרסמה בשמו של בעלה ג'.ה. רידל. היא נולדה בעיירה קריקפרגוס שבצפון אירלנד, לאב ששימש כשריף מחוז אנטרים ולאם אנגלייה, ילידת ליברפול. רידל היתה מספרת סיפורים מלידה: לפני שידעה קרוא וכתוב, אמה היתה רושמת את רעיונותיה עבורה, ובטרם מלאו לה חמש עשרה סיימה לכתוב רומן באורך מלא. ילדותה המאושרת בקריקפרגוס הגיעה לקצה עם מות אביה, והוא הותיר את שרלוט בת התשע-עשרה ואמה בחוסר-כול. השתיים עברו ללונדון ב-1885, ורידל ניסתה לפרנס אותן באמצעות הכתיבה. לאחר מות אמה ב-1857, נישאה שרלוט לג'וזף האדלי רידל, מהנדס אזרחי מלונדון, וכשבריאותו ועסקיו החלו להתדרדר, נאלצה שוב ליטול את תפקיד המפרנסת. אף על פי שהיתה סופרת פופולרית, היה עליה להיאבק תמיד על מנת שהכנסותיה יהלמו את מעמדה. עם זאת, לקראת סוף חייה היתה רידל לגמלאית הראשונה של אגודת הסופרים (SoA) שהוקמה ב-1884. היא נפטרה בגיל 74 לאחר מאבק ממושך בסרטן השד. 

 

The Short Story Project C | The Short Story Project INC2018

Lovingly crafted by Oddity&Rfesty