פרויקט הסיפור הקצר

search
איך לדבר עם אמא שלך (רשימות)

יערה שחורי על:

איך לדבר עם אמא שלך (רשימות) מאת לורי מור

לורי מור מלמדת את צעדי הריקוד של מה שהוא לכאורה הטבעי מכל, כמניחה כפות רגליים גזורות על הרצפה ואומרת: כך, עמדו כך ועתה זוזו. היא מספקת הוראות למה שלכאורה אין לו כל צורך בהנחיה, למה שאולי קודם לשפה – איך לדבר עם אמך. ההוראות לובשות אופי של צו כללי, מגובות באירועים שהתרחשו בעולם אבל למעשה אין שום אפשרות לעקוב אחריהן, לא כמשתמש פעיל, לא כמבצע או מבצעת. זהו סיפור פרטי מאוד, מקרי כמעט ועל כן גורלי. זהו סיפור שגם אם תעקבי אחר הוראותיו לפרטי פרטים ותיוולדי כמו הגיבורה בשנת 1939 ובשנת 1972 תאפי לראשונה עוגת תפוחים, בכל זאת תשובי ותיכשלי במשימה הבוערת – איך לדבר עם אמך.

לא בכדי הסיפור נכתב מן הסוף להתחלה ולו רק כדי ללמדנו שהרצון הכרוך בהתוויית מסלול סדור הוא לעצמו קצת אבסורדי. את המעשה הספרותי כאן אפשר לדמות למנוע שפוך על הקרקע, מנוע של מכונית (או אולי מקצרת דשא) מפורק לחלקיו, יכול להיות שזו בכלל ערכת כימיה ביתית שהתפוצצה בידיים. או לב מלאכותי. עכשיו יש להתחיל ולהרכיב, לחבר בזהירות. אם משהו ישוב ויפעל, אם המעגל החשמלי ייסגר, קרוב לוודאי שהלב יפעם מחוץ למכל. אם יש בכלל מכל בנמצא.

הסיפור הזה, שהופיע לראשונה בספר "עזרה עצמית", לא היה היחיד בספר שהתחזה למערך של הוראות. איך להיות סופרת, איך להיות האישה האחרת. ההוראות של לורי מור מכניסות סדר במה שאין ולא יהיה בו סדר, הופכות את הכישלון הטבוע מראש למסמך שבאורח מוזר מזמן גם עליצות ותקווה. כאילו בכל קריאה כמוסה ההבטחה, כי אם אחיה את חיי מחדש, ולוּ על ידי הספרות, אם אעקוב אחר ההוראות כולן, אולי הפעם השיחה תהיה אפשרית. ההמהום של האם אל תינוקה יתמזג בטרטור המקרר, הדיבור שאחרי המוות יחבור לדיבור הראשון שאין בו מילים, רק המיה. והוראות שימוש.

0