גן העדן של הרווקים והטרטרוס של העלמות

לאה פרייליך על:

גן העדן של הרווקים והטרטרוס של העלמות מאת הרמן מלוויל

הסיפור המובא כאן הוא דיפטיך המציג את החיים של שתי קהילות חברתיות שאין רחוקות זו מזו וזרות זו לזו, ואף על פי כן הן מעידות זו על זו מתוך עימות עקיף ומוזר. חלקו הראשון של הסיפור, הלונדוני, מתאר אליטה גברית, אינטלקטואלית, נהנתנית ושאננה; חלקו השני, האמריקני, מתאר עולם של ענווה נשית ששערי הגאולה נעולים בפניה. תכונה מהותית אחת משותפת לשתי הקהילות: הסתגרות מפני המין השני והעקרוּת הנובעת ממנה. האם זהו סיפור חברתי על סבלות מעמד הפועלים בעידן התעשייתי וראשית המיכוּן האוטומטי? האם הוא חושף את האמת המטריאליסטית הנסתרת במרתפי המבנה התרבותי? האם הוא עוסק באיזו זרוּת בין גברים לנשים כאילו לא היו בני אותו גזע? או אולי הוא מאיר את האמת המוכחשת, זו שלא ניתנת להכלה ומנשבת מפינות שונות של העולם התרבותי – וכאן הכוונה לקיומם של בני דמותו של ישו שנעזב על הצלב, כמו בארטלבי, הפקיד התמהוני בסיפורו הידוע של מלוויל מ-1853, והעלמות מבית החרושת לנייר, בסיפור שלפנינו, מ-1855?