דיונה

עמרי הרצוג על:

דיונה מאת דורית פלג

יצירותיה של דורית פלג בוחנות תמיד את הקשר שבין יופי לבין משמעות; נדמה לי, שאין סופר בספרות העברית שמתעכב כמותה על ציור מילולי מזוקק של יופי פיסי ואנושי, ועל האופנים שבהם הוא מאפשר חוויה של משמעות. לא תמיד אפשר להמשיג אותו: יש ביופי, ובמיוחד ביופיים של נופים לא מוכרים, דבר-מה מסתורי ופורץ גבולות שמזמין הסבר ממי שנתקל בו. פעמים רבות, הוא מייצר שיחה אינטימית כמוסה ביותר.
כך גם בסיפור "דיונה", שפורסם לראשונה ב- 1985. הגיבור שלו מתנהל לפי תמהיל מדוד של קודים יפאנים ואירופאיים; הוא מצוי באיזון – בעבודתו, בכיבושיו המיניים, בחבריו. אולם החלטה פזיזה לצאת לטיול אל הסהרה, תוצר של התרברבות נטולת כוונה ושל דפדוף במגזין אקראי, מוציא אותו בהדרגה ממרחב הנוחות. הנסיעה אל נופיו של הלא-נודע מפגישה בינו לבין דיונות מדבריות. עוצמתן הכבירה, שנובעת מחלקיקים זעירים המצויים בתנועה, מפעילה אותו בעל כורחו: עליו למצוא משמעות במרחב הטבע המפוסל שממתין לו בסבלנות-נצח. הניסיון להגיע למשמעותו של היופי הנשגב הוא פעולה של אֶרוס – גם בעבור הגיבור של "דיונה", וגם בעבור הקוראים בסיפור.