פרויקט הסיפור הקצר

search
האידיוט המבטיח

אסף שור על:

האידיוט המבטיח מאת טוד חזק-לואי

יש כותבים המפליאים לבצע הזרה של המוכר. אחרים יודעים להאציל תחושת מוכרוּת עזה גם על הפלגות הדמיון המופרכות ביותר. טוד חזק-לואי יודע גם וגם.

זו לא משימה פשוטה לכאן או לכאן. מן העבר האחד היא דורשת מן הכותב להעתיר כבדרך אגב את פרטי המובן-מאליו שלא היה ולא נברא, ולהצדיק את ההכברה הזו בלי להגזים בה ובלי להתענג על המצאה לשמה. מן העבר האחר היא מחייבת אותו לייצר – דווקא מעומק בקיאותו – מבט חיצוני, טרי, תמים. מבט שהכול חדש לו ושום דבר אינו מובן לו מאליו. הוא צריך להכיר לפרטי פרטים את מה שזר לגיבור, אבל לזכור גם איך היה להתייצב מולו לראשונה, לפני שהדברים החלו להסתתר מאחורי שמם.

ברומן "שבויים", חזק-לואי הביא לכלל שלמות מבט כזה על המציאות הישראלית: הוא עצמו חי בישראל תקופה קצרה, היטיב להתבונן בה, ומתוך כך הצליח להעמיד גיבור שיכול להיתקל בה לראשונה ולהתבונן בה לגמרי מבחוץ, כביכול. הכותב (הבקיא) יודע לאן להפנות את מבטו (המופתע בתכלית) של הגיבור [מעין גילוי נאות לעניין זה: ערכתי את התרגום המצוין של יעל אכמון לספר, ואילו חזק-לואי תירגם ספר שלי].

מובן שלא צריך לנסוע לארץ אחרת בשביל זה. בספרות, הכול הוא ארץ אחרת: האשה לגבר, היצירה לאמן, הבן לאביו, העצמי לעצמו.

ב"אידיוט המבטיח", חזק-לואי מחולל את נס הזר/מוכר שלו משני צדדיו. לשם כך הוא ממציא צורת אמנות חדשה בתכלית, ונוטע אותה בעולם שבו היא כבר בגדר פרקטיקה מוכרת, ואפילו רווחית.

האידיוט המרייר-משתין-נאנק מול הקהל האנין הוא כמובן מטאפורה מצחיקה ונפלאה לכותב (העושה פחות או יותר אותו דבר, גם אם אינו נדרש להחליף מכנסיים באותה תכיפות), אבל הסיפור עצמו אינו צר כמו משל ובפירוש אינו חד-משמעי כמוהו. העולם המוצג בו שריר וקיים, ואם לא די בכך, הוא כולל גם את אחד מתיאורי הנשיקות החטופים, המבריקים והמטרידים יותר שנתקלתי בהם – תמצית הזר והמוכר שמתערבים זה בזה.

1