הוללות לא מתוכננת | הקופאית

אולגה סונקין על:

הוללות לא מתוכננת | הקופאית מאת דניאיל חארמס

חארמס, שאיתרע מזלו (ואולי דווקא התמזל), לחיות בתקופה היסטורית של חילופי שלטון, חילופי אידאולוגיה ומלחמות עולם, רואה מאחורי כל אלה דבר אחד בלבד: אבסורד. ואולי אין דרך אחרת לראות את המציאות, בתקופה שבה הבעת דעה עלולה לגרור אחריה מאסר, הגלייה ואף מוות, בעיניו של מי ששורה מיצירותיו לא פורסמה ושנכלא על כך שהעז להיות שונה. חארמס כתב הרבה על חיי היומיום של רוסיה הסובייטית בשנות ה-30, ואפשר שלא היתה דרך שונה, או טובה יותר לתאר את החיים האלה, מלבד הכתיבה הגרוטסקית שלו. שני הסיפורים שמובאים כאן עוסקים במין ובמוות, אבל אין בהם תובנות פסיכולוגיות, לא מהסוג העמוק וגם לא מהרדוד – המין והמוות הם אבסורד, כמו כל רכיבי החיים האחרים. הקופאית שכלל איננה קופאית, מתה, והאנשים מסביבה עסוקים בלהסתיר את מותה – האין זה דבר שאנחנו עושים השכם והערב? מנסים להסתיר את המוות מעינינו? ואילו בסיפור השני מתוארת אורגיה, אבל אין שום דבר מיני באורגיה הזאת, זוהי אורגיה של אין בררה – השתלשלות אירועים אומללה, שהובילה למגע מיני בין שלושה אנשים שנקלעו לאותו מקום באותו זמן. האלימות היא אלימות יומיומית, נטולת כל הילה הירואית, אנשים קטנוניים מתקוטטים על שטויות, ובעצם למה עוד אפשר לצפות מהם? כיצד יוכלו לפרש את המציאות שבה הם חיים? ולהסביר את מה שאין לו הסבר? כל שנותר להם הוא להמשיך להכחיש את המוות ולשתות איזה בקבוק וודקה לכשיזדמן.