פרויקט הסיפור הקצר

search
הנוסע

יואב רוזן על:

הנוסע מאת פרנץ קפקא

קורה ששומעים את פעימות לבו של סופר.

כשמבקשים להניח בצד את הכתבים הגדולים של קפקא – אלה שחצבו במילים חמורות, ואל תוך מבוכים, את תפיסת העולם החד-משמעית שהיום מכנים, באגביות כמעט, "קפקאית" – האוזן יכולה לזהות את הקטן, הקטוע, מה שפרום בקצוות.

אין צורך לגשת בהכרח ליומניו הארכניים או למכתביו הנפתלים אל אהובותיו; בפרגמנטים שלו, אותם כינה קפקא "קטעי התבוננות", נוצרת גרסה גרעינית-יותר של מצבי האנוש בעולם הקפקאי. "כי אנחנו כמו גזעי עצים בשלג", כתב בפרגמנט הידוע-יותר, "העצים". "למראית-עין סתם מונחים כך, ובדחיפה קלה אפשר להזיזם. לא, אי אפשר, כי הם מחוברים בחוזקה לאדמה. אבל תראו, אף זה רק למראית-עין". "הנוסע" (שבתרגום לאנגלית קיבל את השם "על מישורת החשמלית"), מציג את קפקא, במילים ספורות, את עמדתו של מי שמתבונן בעולם וכותב.

"אני עומד על מישורת החשמלית ואין לי כל ביטחון לגבי מעמדי בעולם הזה, בעיר הזאת, במשפחתי". כך.

0