טיטניום

יפתח אלוני על:

טיטניום מאת דרור בורשטיין

תחילה נראות הכותרות תמימות, רזות, נובעות כולן מן הלקח של הכימיה – פעולה של תפיסה חושית, צורה, אבל אז הקורא מגלה שדרור בורשטיין נשען על אבני התשתית של מערך הטבלה המחזורית  כשחקן ואמן המשחק הסיני גו – שלמרות החוקים הפשוטים שלו, אפשרויות התנועה בו קשורות באסטרטגיה ובפילוסופיה והן עצומות (10 בחזקת 761, לעומת 10 בחזקת 120 בשחמט , למשל) .  בורשטיין משתמש ביסודות הטבלה המחזורית כמעין שאלה בלתי אפשרית, הוא מניע את הקורא מהעולם הכימי לאלכימי, ומתעתע בו כשחקן ואמן גו – הקורא אינו יודע אם המתואר אמנם מתרחש בעולם הממשי או שמא מדובר בהזייה שהוזות הדמויות. היסודות הראשוניים, התמימים לכאורה, של הטבלה המחזורית, משמשים לדרור בורשטיין כוחות טרוויאליים שבעזרתם הוא מצביע על חידה, ואל תוכם חודרים כוחות אחרים, ממחוזות אחרים, שאינם בדיוק הדמיון או הטירוף או הסיוט. הכוחות הללו כמו מרכיבים טבלה מחזורית מקבילה שיוצרת מציאות חדשה, עשירה יותר, שגבולות האפשרי מתרחבים בה. וכמו במשחק הגו, התחלת הסיפור היא השלכת האבנים (היסודות אצל בורשטיין) אל הלוח הריק, כמין אסטרטגיה מתעתעת של בניית סיפור תוך מעבר מהעולם הצורני המעוגן בכימיה לעולם האלכימי מבלי לעורר התנגדות. כשם שאמן גו יודע כיצד להניח את האבנים שלו על הלוח ולהניע את היריב מבלי שירגיש שהוא מתומרן, מניע בורשטיין את הקורא בטקסט, ומרחיב את גבולות המילים. "לכתוב משמעו לשכוח", כותב פסואה, "הספרות היא האופן הנעים ביותר להתעלם מן החיים".