פרויקט הסיפור הקצר

search
כיצד לזרוק סופר אל חור שחור – פרק מתוך הנובלה: "בדידותם של הדברים האובדים – הסיפור המוזר על רצח מורקמי"

ז'אן דוסת על:

כיצד לזרוק סופר אל חור שחור – פרק מתוך הנובלה: "בדידותם של הדברים האובדים – הסיפור המוזר על רצח מורקמי" מאת לוניס בן עלי

בפרק קצר זה מתוך הנובלה "בדידותם של הדברים האובדים – הסיפור המוזר על רצח מורקמי" ממשיך הסופר האלג'ירי לוניס בן עלי לגולל סיפור שמדהים ומבלבל את הקורא. הוא פותח את הרומן בדבריה של וירג'יניה וולף, כדי לבשר לנו שאנו עומדים לקרוא שקרים מעורבים באמיתות, וכך מיטלטל הקורא בנדנדה מבלבלת: הכותב מטיל אותו אל קרקעיתו של שקר אדיר ומבקש ממנו להאמין לכל מה שהוא קורא. "אני לא טווֶה דמיונות, אני אומר את האמת. את האמת על מה שחוויתי באותו יער. את האמת על הפשע שביצעתי נגד הסופר הארור". זה מה שהמספר כותב כבר בפרק הראשון – פרק ההודאות המוביל אל שאר פרקי הרומן. הוא רוצה לחסום את ספקותיו של הקורא, וחוזר ומעורר את אותם ספקות עצמם בפרק הזה. כאן שב המחבר לשחק משחק של חתול ועכבר עם קוראיו. הוא מטיל ספק בכל מה שתאר בפרקים קודמים. הוא מאשים את עצמו בשיגעון שהביא אותו להזיות האלה שהולידו סיפורים דמיוניים שאנו חייבים להאמין להם, משם שהם עובדות שהמספר ראה, אם בדמיונו: הבאר העמוקה והמלאה בסיפורים שכרויה בתוכו, ואם באמת שלמעשה היא שקר שעלינו להאמין לו. וכדי לצאת מהמבוך של "בדידותם של הדברים האובדים" על הקורא לקרוא בסבלנות, לחזור לפעמים אחורנית, להלך לאט בשדה המוקשים שהסופר טמן בשעה שהָזָה. הפרק הזה יעורר אולי סקרנות לדעת את שהתרחש ומה שעתיד להתרחש בהמשך, ולדעת בוודאות שאנחנו בתי קברות חיים, ומסתירים את קורבנותינו עמוק בקרבנו.    

0