פרויקט הסיפור הקצר

search
ללכת

בארי הארבו על:

ללכת מאת דיוויד קואמן

את דיוויד קואמן קראתי לראשונה מעל דפי המגזין הארפר, בתור בוגר קולג' טרי, שלמרבה הצער לא נחשף לסופרים כמוהו – נטורליסטים אמריקאים מודרניים כמו ביל מק'יבן ורבקה סוֹלְנית, שעוסקים במעין פרגמטיזם ספרותי: הם רוצים ללמד מבוגרים על הסביבה כדי להציל את כדור הארץ, או במילים אחרות –להציל אותנו. קואמן כתב על מחלה מחרידה שהתפשטה בטסמניה המרוחקת בקפדנות של עיתונאי, אבל בעיצוב נרטיב ודיוק תיאורי של אמן. זה נראה לי בלתי רגיל בזמנו, בתור מי שלא קרא כתיבה מדעית לעתים קרובות, ואני מודה, גם בתור מי שהניח שכותבים כאלה הם פחות מתוחכמים מעמיתיהם כותבי הפרוזה. לא ידעתי כלום, זה העניין.
בחלוף כמה שנים, ג'יימס סקוט, סופר שעבדתי איתו על רומן בהארפר (הפעם ההוצאה) הציע לי לקרוא את הסיפור הקצר האהוב עליו בכל הזמנים – מאת דיוויד קואמן. אף שכבר עקבתי אז אחרי הקריירה של קואמן – ספר על דרווין ועוד אחד על מגפות – לא ידעתי שהוא כתב בעבר סיפורים קצרים, לא כל שכן יצירת מופת בתחום, כפי שטען בפני ג'יימס. אומרים שקואמן ויתר לחלוטין על כתיבת פרוזה אחרי שפרסם את "ללכת", שניצב בשורה אחת עם מיטב הסיפורים של ריימונד קארבר ואנדרה דובוס בקנון סיפורי הטבע הפראי של הספרות האמריקאית. (הסיפור מספר על אב שלוקח את בנו לטיול ציד בעקבות גירושים).
אבל לפני שקראתי את הסיפור, היה עלי למצוא אותו. הסיפורים של קואמן לא הודפסו בשום ספר ולא היו גרסאות של הסיפור ברשת כשהתחלתי לחפש. נדמה שהסיפור נמצא רק באנתולוגיה הפופולארית שערכו קארבר וטום ג'נקס ב-1987, "יצירות מופת של הסיפור האמריקאי הקצר". העובדה שאני יכול פשוט לצאת מהמשרד שלי ולצעוד לחנות הספרים הקרובה במידטאון מנהטן ולמצוא שם את הקובץ הזה – עדיין בדפוס – בכריכה רכה, נראתה לי מדהימה. העובדה שהסיפור הזה נגיש עכשיו לקהל בינלאומי דרך פרויקט הסיפור הקצר נראית לי לא פחות מנס.
ג'יימס נתן אותו לי, ועכשיו אני יכול להעביר אותו הלאה אליכם.

0