מודל למיליונר

עמרי הרצוג על:

מודל למיליונר מאת אוסקר וויילד

אוסקר וויילד ידע היטב שהעמדת פנים היא יסוד מכונן של הקיום האנושי, ולפיכך גם של הכתיבה הספרותית. הדימיון מצטייר במלוא הדרו ותפארתו כאשר הוא מגונן על שקר, וזו המוטיבציה של אמנות הסיפור. קיום ללא סוד, קיום שמניח זהות מוחלטת בין הפנים והחוץ, אינו נחלתו של האנושי.

אולם הסוד אינו מספיק לעצמו, שהרי האדם מצטייר במלוא אחֵרוּתו המרהיבה רק כשסודו נחשף. וכדי לייצר את החשיפה הזו, וויילד נהג להתעכב על המחצלות, התחפושות והמסכות שבהן מתלבש הסוד ושבהן הוא מתפרכס.

המבנה הנראטיבי הזה מאפיין את מכלול יצירתו, וגם את הסיפור המתוק הזה, שכולו התענגות על תחכומה הערמומי של התחפושת ועל מעשה חשיפתה על ידי אדם תמים. החשיפה אינה מותירה את הסוד עירום ומבויש, ולא שופטת בחומרה את משמעותו; עולו של הצמצום הפואטי הזה מוטל על שכמותיה הבלות של ספרות המוסר. אצל וויילד, הסוד הנחשף נחגג תמיד ברוב הדר ראוותני, כניצחון הרוח האנושית, וגם כניצחונה הנדיב של האמנות – ושל הסיפורים שהיא מגוללת.