פרויקט הסיפור הקצר

search
סיפור ישן

דרור בורשטיין על:

סיפור ישן מאת יפתח אלוני

"סיפור ישן" הוא סיפור אימה. ומה מפחיד יותר מהשומר המתגלה כחלק מהאיוּם? "העיניים של שומרת הלילה דוקרות כמו זרקורים". זו שאמורה לשמור נחשדת כבת בריתם של העכברושים, חולקת אתם עיניים רעות. מי ישמור על השומרים? אם אינך יכול להילחם בהם, חבוֹר אליהם: הילד הופך לילד-שֶׁרֶץ: "זחלתי וזחלתי"; האבא חושד שיש "כיני ערווה" במיטתו. דהיינו, שהילד "משריץ" כינים. הפחד מעכברושים מתגלגל להאשמה בעכברושיוּת. והילד מזדהה עם ההאשמה. הוא הופך לחיה: "ייללתי כמו תַן". ספר הפעוטות "בוא אלי פרפר נחמד" של פניה ברגשטיין מסתיים בשיר: "מי נובח כל הזמן? / זה כלבי הנאמן / זה כלבנו השומר / לנו 'לילה טוב' אומר". הילדים אצל ברגשטיין ישנים בבית ילדים בקיבוץ, כמו אלוני. לכאורה, הכלב בשיר שומר עליהם, ואילו אצל אלוני הילד עצמו הופך לְתַן שמפניו יש להישמר. אבל, למען האמת, גם בשיר לפעוטות הופך הכלב השומר למפלצת כזאת. מי נובח כל הזמן? כמה חרדה ספוגה בכלב השומר הזה שאינו חדל לרגע מלנבוח? ואיזו מין אמירת "לילה טוב" היא זאת? ואולי לא הכלב הוא הנובח, אלא הילדים הנפחדים הם הממירים מפלצות בנביחות?

 

0