the short story project

search
עגל הלגו

מריה פרננדה אמפוארו על:

עגל הלגו מאת ג'ון בילבאו

למי— ולמה— מתפללים הילדים שלנו? מה הם מבקשים בתפילותיהם החרישיות? האם אנחנו יודעים באמת על מה חושבים היצורים הקטנים הללו שחיים איתנו תחת אותה קורת גג? באמצעות קורים של המוכר והמציאותי (המחלה הקשה של האם, מאמציו של האב לשמור על מידה מסויימת של שמחת החיים של בנו) וכמה לבנים של לגו, טווה ג'ון בילבאו לאט ובייסורים רשת עכביש של פראנויה ופחד. כן, פחד מהבן, בשר מבשרו של האב. מבעד לחריצי מבנה הלגו— דמות בעלת ידיים מרובות כמו מין אל משונה— אורבת תחושת העל-טבעי, שכבר לא ניתן לסלקה מהבית. האם אלה שטויות של ילדים ולא יותר? ואם כן, מיהו אותו יצור אכזרי שאני קורא לו "בן"? זהו סיפור יוצא דופן, שמעלה בזיכרון את השורה הנוראה של פביאן קאסס: "נדמה שזהו חוק: מה שמרקיב, יוצר משפחה."

0