Write Stories
צומת באר המים הקרירים

המערכת על:

צומת באר המים הקרירים מאת ארווינד אדיגה

"משימתו של הלונלי פלנט," כך נכתב על כריכתם של כל מדריכי התיירים של ההוצאה, "היא לאפשר לתיירים סקרנים לחוות את העולם להגיע באמת אל לבם של המקומות שהם נמצאים בהם." הקובץ "בין הרציחות", שממנו לקוח הסיפור המתפרסם כאן, משחק משחק אכזרי ואירוני עם ההכרזה הזו, הניצבת בלבו של כל מדריך תיירים מודרני, בשעה שהוא כמובן ממסך ביודעין בדיוק את אותן "אמיתות" שעשויות לפגוע בחוויה התיירותית. ארווינד אדיגה עבד על הקובץ הזה במקביל לכתיבת הרומן "הטיגריס הלבן", שזיכה אותו בפרס מאן בוקר בשנת 2008. שתי הרציחות הן זה של ראשת ממשלת הודו אינדירה גנדי ב-1984, וזה של בנה רג'יב, שגם הוא כהן כראש ממשלה, ב-1991. בין שתי ההתנקשויות הפוליטיות, שתיהן בידי מיעוטים שהתקוממו נגד השושלת השלטונית השנויה במחלוקת, שהביאה בין השאר לדיכוי ופילוג ניכר במדינה, מעלה אדיגה על הכתב את חייהם של תושבי העיר קיטור. קיטור היא עיר בדיונית השוכנת על חוף הים בדרום הודו, בין גואה לקליקוט (כיום קוזי'קוד), וקובץ הסיפורים הנפלא הזה הוא למעשה מדריך תיירים מדומה למבקר בה. תושביה של העיר, כמו צמד הילדים הקבצנים והוריהם בסיפור העצוב שכאן, לכודים במציאות חיים קשה שדנה אותם לאכזבה תמידית גם מהקרובים להם ביותר. ברגישות גדולה ותיאור מכמיר לב מעניק אדיגה לדמויות השוליים האלה פנים אנושיות, וטווה חוט עדין בין לב הקורא שאינו אלא תייר, מבקר זמני, ובין המקומיים הרחוקים ממנו כל כך. דווקא המשחק האירוני של אדיגה מצליח להגשים את ההבטחה שמעניק מדריך הלונלי פלנט לקוראים: "לחוות את העולם ולהגיע באמת אל לבם של המקומות שהם נמצאים בהם". שם הסיפור, "צומת באר המים הקרירים" אינו אלא עוד מהלך במשחק הזה – השם האקזוטי, שאמור לסמן אתר תיירותי, אינו אלא שמה של כיכר סואנת בשכונת עוני, ציון דרך לילדה הנשלחת להשיג מנת סם לאביה. אדיגה משיב לתמונה את כל מה שנחסך ממי שמבקש לקבל חוויה אקזוטית של תת היבשת, את מה שפגום ונואש וזועק. הקריאה בסיפוריו מובילה את הקורא בשבילים לא בטוחים, מרעידים, אבל כנים ורבי עוצמה.