קיץ

נועה מנהיים על:

קיץ מאת אסתי ג. חיים

קיץ אחד, שבמרכזו התעוררותה האינטלקטואלית והאירוטית של נערה צעירה, לצדו של תינוק ישן, שאינו מקיץ לעולם. גיבורת הסיפור השקט ורב העוצמה הזה היא שמרטפית המשגיחה על עוללה של השכנה הבלגית, מלאת השארם והשיק. עליה עצמה איש אינו שומר, והיא מופקרת, הלכה למעשה, על ידי אחיה, שנסע לקיבוץ לאבד את בתוליו ועל ידי אביה, שנסע לטפל באמה, שאיבדה את שפיות דעתה. שני האובדנים הללו – זה המיני וזה הנפשי, מלווים את הסיפור כאדוות באוויר החם שאסתי ג. חיים מיטיבה כל כך לתאר. גיבורת הסיפור בולעת הכל ברעבתנות ובצימאון – ספרים, את היין שהשכנה מוזגת לה, את השוקולד הבלגי המריר, את הקשב והחמלה שמציעה לה האישה המבוגרת ממנה. היא נמשכת אליה בחבלי קסם – אל האמהות שהיא חסרה וכמהה אליה, שמתאפשרת ביתר שאת בגלל העדרו לכאורה של התינוק החרישי, ואל הנשיות הבשלה, שמפתה אותה ואף היא מתאפשרת – הפעם בשל העדרו של הבעל. הכל בסיפור הזה רוטט מרוב כמיהה עצובה ובלתי מסופקת, שנפתח לה לרגע חלון הזדמנויות צר, מאיים ונחשק כאחד, מבעדו נושבת רוח שנושאת עמה ריחות של שמן אגוזים וחופש. את כל זאת מציבה הסופרת על רקע טראומה משפחתית רחבת יריעה, המרומזת, וכולאת בתוכה את הסיפור הזה והגיבורה הבודדה שלו.