קץ הימים

טל ניצן על:

קץ הימים מאת מקסים לוסקוטוף

כל אוהב/ת ספרות מכיר/ה את ההרגשה המיוחלת: הוודאות, החל בשורות הראשונות, שמדובר בכישרון של ממש, במיטב שאמנות הספרות יכולה לייצר. ​בהרגשה הנדירה הזאת זכיתי כשהתחלתי לקרוא את סיפורו של מקסים לוסטוקוף בכתב עת אמריקאי: "קץ הימים" הוא טוויסט מקורי במסורת סיפורי המסע, בכתב יד מובהק של סופר מחונן. לטבע, ולזואולוגיה בפרט, יש נוכחות ניכרת בסיפוריו של לוסטוקוף. ב"קץ הימים" זוג גומא בבהילות מרחקי ענק בין מדינות בארצות הברית בדרך אל וטרינר שעשוי להציל חיית מחמד לא-שגרתית: קויוטה, זאב ערבות. לקויוטה יש לפחות שלוש פונקציות בסיפור. הוא בעל חי ריאליסטי שמתואר באופן אמין ומוחשי מאוד, וגם קודקוד במשולש רגשי: יש הרבה מן המשותף בינו ובין הבחורה, שיש לה מאפיינים 'חייתיים', והקשר הרגשי העמוק ביניהם לא נטול רמזים ארוטיים, בניגוד לעוינות בינו ובין המספר. בנוסף, הוא אלמנט סימבולי אפקטיבי להפליא: גסיסתו על המושב האחורי מקבילה לגוויעת הקשר בין בני הזוג. על אף שזהו סיפור שסופו ידוע מראש, הוא נקרא במתח, ובסופו של דבר הסיום חורג מן הצפוי, ובדומה לכותרת מתרחב מעבר לגבולות העלילה הספציפית.