רוי ספייבי

יפתח אלוני על:

רוי ספייבי מאת מירנדה ג׳ולי

על פניו: סיפור פשוט כתוב במשפטים קצרים, התרחשות מזדמנת ומרגשת לכאורה של התחככות בסלברטי, עם איזו תקווה למשהו שיכול היה אולי להתפתח להרפתקה, אבל נזנח לטובת החיים הבורגניים. ואז, משום מקום, מתגבשת הסטירה שהזמן החולף מצליף – שהכול באופן בסיסי חולה ועצוב. האהבה אינה במקום שאולי יכלה להיות; והיכן שהיא בלתי-אפשרית אולי קיימת אשלייתה. אבל מאוחר מדי, הכול מאוחר מדי. כל מה שנראה נקי וכמו תמים הוא מחיר כבד המתגבש לתחושת החמצה.
תחוש ת החמצה היא הקשר הגורדי שהחיים קושרים נגד מי שמנסה לדלג עליהם, לחיות אותם בפשטות עניינית.
משהו כמו: האהבה שלך אינה קיימת אולי אף לא היתה בנמצא מעולם, וודאי כי שוב לא תהיה קיימת לעולם.
אצל ג'ולי, נשים וגברים נקלעים למצבים קיצוניים, מתפתלים לתוכם ובתוכם, וכמו נענים לגורל שקם עליהם – שביבי האור שחודרים לחללי ההתרחשויות, יוצרים כתמי כוויות מדממים, או מצטלקים לצלקות עם נוכחות מכוערת. מירנדה גורמת לגיבוריה להתנסות ביחסים מיניים משונים עד מופרכים, מעבירה אותם רגעים של חסד ושל פלצות, ובכל זאת מצליחה לגרום לנו להרגיש שתנועתם במרחב כשלנו, מתוך כמיהה לקשר, להבנה ולקירבה, ובכך סוד קסם הכתיבה שלה.