שיעור התעמלות

גדי גולדברג על:

שיעור התעמלות מאת ריינר מריה רילקה

רילקה ידוע בעיקר כמשורר. יצירת הפרוזה המפורסמת ביותר שלו היא הרומן ״רשימותיו של מלטה לאורידס בריגה״, שניתן בהחלט לכנותה פרוזה לירית. מעטים יודעים שרילקה גם כתב לא מעט סיפורים קצרים, בעיקר בימי בחרותו. את ״שיעור ההתעמלות״ כתב רילקה ביומנו בליל 5 בנובמבר 1899, כשחש לפתע ״דחיפות רבה לכתוב את הרומן הצבאי״ שתיכנן, כפי שהוא עצמו מציין בשורות המקדימות את הסיפור ביומנו. ברומן התכוון רילקה לעבד את חוויותיו מן הפנימייה הצבאית שלמד בה בנעוריו. בסופו של דבר התוכנית לא יצאה לפועל, כי רילקה חש שאינו מסוגל לכך. מבחינת תוכנו הסיפור פשוט למדי ומתמקד באפיזודה אחת, תמונה אחת מחיי החניכים בפנימייה. עד כדי כך חדה ההתמקדות, עד שהשורות הראשונות של הסיפור נקראות כמו הוראות במה בפתיחת תמונה במחזה. אבל הקונפליקט שבו מתמקד הסיפור אינו פשוט כלל וכלל. בעמודים בודדים מצליח רילקה להעמיד בפני הקוראים את אחד הקונפליקטים המעיקים והבעייתיים ביותר של העולם המודרני: היבלעותו של הפרט בתוך הקולקטיב. לשם הקצנת התמונה משתמש רילקה בקולקטיב שסמכותיות ומשמעת קפדנית שוחקים בו עוד יותר את אנושיותו של האינדיבידואל. וכשמנסה פעם אחת האינדיבידואל לחרוג מגבולות המשמעת הצבאית, סופו רע ומר, כאילו מבקש רילקה לומר לנו, שרק המוות בכוחו לשחרר אותנו מאבדן הזהות הפרטית המתרחש במיליטריזם. העובדה שאחרי האסון שהתרחש המחנכים-המפקדים ממשיכים לשמור על משמעת קפדנית ואינם משנים דבר מהחומרה שבה הם מנהלים את השיעור, רק מגבירה את תחושת השחיקה של היחיד במטחנה המיליטריסטית. סיומו של הסיפור מראה עד כמה חיסלה הפנימייה הצבאית את אנושיותם של חניכיה: גם על הנורא ביותר אין הם מסוגלים להגיב אלא בהיתוליות, ואינם תופסים עד כמה התדרדר מצבם כבני אדם בתוך המכונה הצבאית.