Write Stories
Funny Valentine

מרטין קַאָמניו על:

Funny Valentine מאת פאולו סקוט

לילה אחד שוחחנו, פאולו סקוט ואני, על המראה המרשים והמתוחכם של הספרים בברזיל. ישבנו ב"אלפא בר" בבוטפוגו וכבר חיסלנו כמה בירות. הוא הסתכל עלי ברצינות ואמר: "אנחנו ברזילאים, הכריכות צריכות להיראות טוב, אחרת אף אחד לא יקרא את הספרים שלנו." מעבר לנימה האירונית, נדמה שבברזיל הספרות נוטה להיות פעילות שולית. מתעניינים בה מעט מאוד אנשים, היא לא מקנה מעמד, אין לה חשיבות מיוחדת בתקשורת ואין לה תפקיד חברתי מוגדר. זה עשוי להישמע מוזר אבל בעיני זו ברכה, שחרור מוחלט, וזה דומה לרעיון האמנות חסרת התועלת שקידם אוסקר ויילד בשלהי המאה התשע-עשרה. בניגוד למה שקורה בארגנטינה למשל, הסופרים הברזילאים לא מחויבים להיות מבריקים. אולי כן, אבל זה יהיה מאמץ חסר תועלת. לכן, בשעה שהם יושבים לכתוב, הם אינם נושאים על גבם את עול היוקרה ויכולים להתמסר לכתיבה בכל צורה ונושא העולים על רוחם, בידיעה שהם אינם מכירים את הקורא שלהם או שהקורא הזה כלל לא קיים. כשמשתמשים בו נכון, החופש הזה מייצר ספרים חפים מדעות קדומות, מטלטלים ונועזים. הדבר היחיד שעל הסופר הברזילאי להילחם בו הוא הפן האזורי והאקזוטי "לייצוא" שנוטים להיקשר בכל ביטוי תרבותי שמקורו בארצות הטרופיות. מתוך הסופרים החדשים שהופיעו בברזיל בשנים האחרונות, סקוט הוא אולי הדוגמא הבולטת ביותר לנועזות של הספרות הברזילאית העכשווית. הוא אחד הסופרים החופשיים ביותר אבל לעולם אינו מוותר על מלאכת המחשבת העדינה של הכתיבה, הוא אחד המקוריים ביותר אבל אינו מתעלם מחרחורי הגסיסה של המסורת. סקוט הוא אלכימאי של מילים – יכולת שפיתח בשירה שלו – שמסוגל להפוך את הבנאליות של חיי היומיום להתגלות לירית. הדמויות שלו אנושיות לחלוטין וסובלות תמיד מאיזו בעיה גופנית נפוצה – כמו דלקת קיבה או פסוריאזיס – שאינה שכיחה בספרות. הרומן של סקוט, (Nowhere People (Habitante irreal, הוא פסגת יצירתו הספרותית עד כה ואחד הספרים הטובים ביותר שנכתבו בעשור האחרון, לא רק בברזיל אלא באמריקה הלטינית כולה. הסיפור "Funny Valentine" – סיפור מושלם על בדידות שמזכיר את מיטב יצירתה של לוסיה ברלין, אף על פי שהוא נכתב לפני שהיא זכתה לתהילה מחודשת – הוא דוגמא מצוינת לעוצמה שלו.