המעבורות שמפליגות בין הוליהד ודבלין יוצאות שש פעמים ביום. הנוסעים עשויים למצוא את עצמם חוצים את הים האירי על סיפון ה"אפסילון", ה"ג'ונתן סוויפט" (המעבורת המהירה) או - כמו הדמויות בסיפורו הזועם להפליא של רוב דויל - "היוליסס". המספר של הסיפור הזה, שגם לו קוראים רוב דויל, בקושי יכול להשחיל מילה בדָבֶּרֶת של בן שיחו, פיניגן, החבר היחיד והמייסד של "הריאליזם הבזוי", סוגה ספרותית שלא המבקר האקדמאי ולא הקורא הפשוט אמורים ליהנות ממנה. לא מסופר לנו מדוע שני האירים הללו, דויל ופיניגן, נוסעים חזרה לדבלין על סיפון ה"יוליסס", אבל אנחנו כן שומעים את שלל תחושותיו של פיניגן כלפי בני ארצו. הסיפור הזה, כמובן רדוף על ידי ג'יימס ג'ויס – ג'ויס האמיתי, שכתב את "יוליסס" ואת Finnegans Wake וכן ג'ויס המקובל על הממשלה, שמונצח בפסלים ובשמות רחובות, שעיריית דבלין חוגגת לכבודו בכל 16 ביוני.
מבין הסופרים המעולים הרבים שכותבים היום באירלנד, רוב דויל הוא אחד המצחיקים ביותר, הפרובוקטיביים ביותר, ואין ספק שאחד הזועמים ביותר. ברומן הראשון שלו Here Are the Young Men ובקובץ הסיפורים האחרון שלו This Is the Ritual, הוא הציג בפני הקורא שורה רחבה של דמויות נואשות במצבים קשים. הסיפור הזה, הראשון בקובץ, מציג את היכולת של דויל, בדומה לבקט, להצית את שלהבת הסיפור מחומרים פשוטים: שני אירים משתכרים על מעבורת בדרכם חזרה לדבלין, האחד מקשיב לשני, הכפיל שלו, מקטר ומתלהם.
טקסט מעולה! בתרגום העברי נפלה שגיאה – צ"ל אלה ולא "אלא", בערך באמצע הסיפור, בפסקה שעוסקת במו"לים.
ובדחילו ורחימו, ביקורת על השם העברי. PALTRY זה לא בזוי. כלומר בזוי זו הוראה משנית מאוד של המלה. ההוראה העיקרית שלה היא קל-ערך, טריוויאלי, חסר חשיבות, זעום, עוסק בזוטות, של מה בכך וכד'. כפי שאכן מתוארת הכתיבה של פיניגן – תועפות של מלל נטול מבנה, צורה, סגנון ויומרה. "ריאליזם טריוויאלי" או קל ערך היה מדויק יותר. אין ספק ש"ריאליזם בזוי" זה שם חזק יותר, אבל אם דויל היה מתכוון לבזוי, הוא היה משתמש במלה contemptible.
נפלא, מצחיק ורציני להחריד!