"הבור והמטוטלת" הוא סיפור האימה הדפיניטיבי של אדגר אלן פו. מטוטלת, שלהב מתנוצץ בקצה והיא משתלשלת במתינות מן התקרה, בדרכה אל חזהו החשוף של המספר, מסכמת בדימוי מצמרר אחד את האימה הגדולה המחלחלת בסיפוריו של פו: אימתו של שעון שלוח המחוגים נעקר ממנו והוא נותר בגדר מנגנון עיוור, תקתוק מונוטוני; מטוטלת הממחיזה את מהלכו של זמן ריק, הניבט באדישות אינסופית אל ניסיונותינו הנואשים להבדיל בין רגע אחד למשנהו, למצוא משמעות, לספר סיפור.
המספר של פו מתמסר לתנועת המטוטלת כמאמין הכורע בפני אלוהיו ובה במידה מוקסם ממנה כילד המשתאה מצעצוע נוצץ. אבל הוא גם נאבק בה; באחד ממאמריו, טוען פו כי השירה היא סיפור תולדותיו של המאבק האנושי במונוטוניות. קריאה קשובה תגלה שהמספר שר את תנועת המטוטלת, לוכד אותה בחילופי הדימויים, מנגן אותה במקצבי המשפטים. פו מאמין שזהו מאבק אבוד: המונוטוניות תמיד חוזרת. אבל כל ניסיון להדיח אותה מוליד יופי נורא, כמו זה שמתגלם בסיפור שלפנינו.
One thought on “הבור והמטוטלת”
Comments are closed.