ג'וואד, הוא גיבור קפקאי, הסיוט שלו מושך אותו ממציאות האשליה אל אשליית המציאות בה הוא חי. בנובלה הקצרה קפקא בטנג'יר לוקח אותנו הסופר המרוקאי מוחמד סעיד אחג'יוג' לעולמות המטמורפוזה של קפקא וגיבורו המפורסם גרגור סמסה, ובונה עולם מרוקאי מקביל לסיוט שבבסיסו אינו אלא מציאות שרודפת את כולנו.
הגיבור כאן הוא מקבילו של הגיבור שם, על אף השוני במטמורפוזה, הגיאוגרפיה, הזמנים והשפה, מציאות הפרט והמוטציות שלו אינן נבדלות. כתיבה זו הולכת על קרקע נרטיבית איתנה, לא בלי אירוניה, לא בלי מרירות, לא בלי גאומטריה בתיאור המדויק שמתארך ומתקצר, מתרחב ומתכווץ בזהירות יתרה, הזהירות שיש לאמץ בכתיבת רומן קצר מתוך החשש מפני הנפילה לתוך המילים, הפרטים, ודמויות מיותרים לעלילה. ריח מעופש, תחושת נימול ורטיבות בין הירכיים - כך מתכונן המספר לקטסטרופה שתפקוד את הגיבור, בהילוך איטי, אך ללא דיחוי. מה מחכה לנו בהמשך?
בקושי אפשר לקרוא לזה סיפור. אין כאן דבר זולת סיוט שמתברר כמציאות. הקורא מצפה לדעת את הגורם לחלום ואת התוצאה. אתה מצפה לאיזו התפתחות בעלילה אך אין שם כלום. מאכזב.