הסיפור "פיג'מה" לקוח מקובץ סיפורים בשם "צללים" (Senke) שפרסם ב-2006 הסופר היהודי הסרבי דויד אלבחרי (יליד 1948). אלבחרי הוא סופר נודע גם מחוץ לגבולות ארצו, זכה בפרסים חשובים וספריו תורגמו לשפות רבות. חמישה מספריו תורגמו לעברית. הפיג'מה, בגד אינטימי וכמעט בנאלי, משמשת בסיפור דימוי פשוט ומתוחכם כאחת למצב האנושי, למודעות לכיליון הגוף, אשר גוברת ומחריפה נוכח מראה הנעורים הפורחים וחמדת התשוקה הבלתי ניתנת למימוש, שנעורה בנסיבות מביכות, וחושפת את הפער הטרגי בין האפשרי לנבצר.
עלילת הסיפור הקטן-הגדול הזה מתרחשת לעינינו בתא השירותים הביתי, גם הוא מקום אינטימי וכמעט בנאלי, וחושפת בתום אכזרי ובניקיון דעת עילאי את אמת הגוף המזדקן בעימות עם גוף צעיר במלוא פריחתו. בידו של סופר מוכשר נושאים "גדולים" כאלה, המצויים בלב הדרמה המתחוללת בחייו של אדם מן היישוב, הופכים מושא לחכמת ההתבוננות האירונית, שסמליה בסיפור מכמירי לב: דמויות מצוירות של וולט דיסני על פיג'מה ישנה וכבר קרועה, שהעניקה לגיבור אשתו אשר עזבה אותו לפני כמה שנים, ואשר הולכת ומתרחקת ממנו. הפיג'מה הופכת לעיני הקורא לייצוג ויזואלי של הקרע בין בני הזוג ולסמל של געגוע אל הנבצר והסְכנה כאובה עם ההתכנסות בשתיקת הגוף הנידון להזדקן ערירי. המצב – בעיקר בפן הפנים-נפשי – מחריף בנוכחותם הכפויה של בני הדור הצעיר, שבחביבותם הטבעית ובלהט התשוקה הפועמת בגופם מותירים את הגיבור ערום ועריה, גופנית ונפשית, נתון לזכר רמזי החמימות שהדמויות המצוירות הילכו עליו בעבר הרחוק. בעיניים פקוחות לרווחה, בהומור קל ובחכמה שאינה מבקשת ניחומים, מיישיר גיבור הסיפור מבט אל מצבו הקיומי של גבר שאשתו נטשה אותו, שבנו הבוגר גר בדירתו ומביא אליה את נערותיו המזדמנות. המפגש עמם בלילות של נדודי שינה חושף ביתר שאת את התהום הפעורה בחיי האב, שלא ניתן עוד לגשר עליה. באומץ מיישיר הסיפור מבט אל אחד התהליכים הכאובים והמאיימים שבחיינו, משרטט בעדינות את תנועת התשוקה בעיצומה – קצרת ימים וקצרת יד. הוא עושה זאת בחן, באירוניה ובאיפוק המעצימים את חווייתו של הקורא, אשר נחשף לדין חוקי ההשתנות המושלים בחיינו ותקפים בכל רגע, בכל מקום ובכל מצב.
One thought on “הפיג'מה”
Comments are closed.