יצירתה של מריה מרטוצ'ה מדברת בעד עצמה, והסיפור "לוטן יושבת" אינו יוצא מכלל, כפי שנוכח הקורא לדעת כאשר דמותה של לוטן, במלוא הדרה הדומם, מזנקת מתוך הסיפור וקורמת עור וגידים. לוטן חיה ונושמת באותה פזיזות – באותה אינטימיות, באותה נכונות להסתכן, באותו כושר הישרדות – ככל בן תמותה אחר. אפילו בעודה יושבת בלי ניע ומסרבת בתוקף לנקוף אצבע, נגזר עליה לעד לקחת חלק פעיל בממד המקביל של הספרות, של הספרות במיטבה.
One thought on “לוטאן יושבת”
Comments are closed.