האם אמנות יכולה לנצח את הרע? האם היא יכולה למנוע מעשה פשע כמעט בל יתואר, למשל רצח של שישה ילדים? בסיפורו של הרטמוט לנגֶה לוקח על עצמו אמן בעל שם עולמי בדיוק את המאבק הזה. בסיפורו של לנגה, "סונטת ולדשטיין", שראה אור בשנת 1984, מופיע הפסנתרן והמלחין פרנץ ליסט בבונקר של היטלר באחד במאי 1945. הלה נפטר כבר בשנת 1886, אבל לנגה שולח אותו ביום ההוא, בעיצומה של המערכה על כיבוש ברלין, לקונצרט ייחודי מתחת לפני האדמה, לפי הזמנתה של אחת ששמה מגדה ג'. היטלר כבר התאבד יום קודם לכן. עד מהרה מתברר שהקונצרט הזה של ליסט הוא עניין של חיים ומוות, כאשר נודע לו מפי מגדה ג' מה היא ויוזף ג' מתכננים לעשות עם ששת ילדיהם לאחר הקונצרט. ליסט מחליט למנוע את הרצח באמצעות הסונטה של בטהובן.
בעמודים מעטים מתאר הסופר, שנולד בברלין בשנת 1937 וחי בה כיום, סצנה שכמו לקוחה מעולם של שדים ורוחות. הסופר יוצר בפשטות מעוררת חלחלה מתח עוצר נשימה, מתאר את מאבקו של הפסנתרן הזקן, שרוצה לפתע להתערב במתרחש בעזרת האמנות שלו, למען האנושיות. בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת היה הרטמוט לנגה מחזאי בתיאטרון הגרמני של מזרח ברלין, בשנת 1965 ברח ממזרח גרמניה למערב גרמניה, דרך יוגוסלביה. מאז הפך לרב אמן בכתיבה מינימליסטית, וכתב אין ספור רומנים וסיפורים קצרים. ב"סונטת ולדשטיין" קושר לנגה בין היסטוריה גרמנית למוסיקה גרמנית, בין מוסריות לחוסר אנושיות, בין הנשגב לפשע, וכל זה מתלכד לפנטזיה היסטורית מרתקת, שהיא בעצם חלום בלהות. אבל השאלה שהיצירה הקצרה הזאת מעלה היא רחבת יריעה עוד הרבה יותר: איזה כוח יש לאמנות גדולה?
One thought on “סונטת ולדשטיין”
Comments are closed.