בתחילת הסיפור "רשימות מהגנזך העירוני" מביע אביו של יוני רז פורטוגלי הצעיר את תשוקתו לכתוב רומן רחב יריעה "על תולדות משפחת פורטוגלי ", אפוס ציוני שיהיה "מאה שנים של בדידות של הספרות הישראלית". במקום הסאגה המשפחתית היומרנית הזאת, כותב בסופו של דבר בנו את סיפורה של משפחה ישראלית בסוף המאה ה-20 , דרך מקטעי סכסוך שכנים אינסופי המתועד במכתבים שנמצאו בארכיון של עריית תל אביב. אמא וילד שנותרו מאחור ביפו - האב נטש אותם כדי לכתוב את יצירתו המונומנטלית והבלתי גמורה בעליל - מסתבכים בריב וחילופי הלשנות עם משפחת ש' השכנה, שירידתה מנכסיה ונטייתה הגוברת לכיוון הימין הפוליטי משקפת בזעיר אנפין את השינויים הסוציו-פוליטיים הרחבים יותר שעוברים אז על ישראל. אם ניתן להגדיר את הריאליזם בתור סוגה ספרותית שעוסקת בהתמקדות כפולה – בפסיכולוגיה הפנימית ובפרטים החיצוניים, אזי הקטנוניות הכאילו-משפטית שנחשפת בסיפור של פורטוגלי, היא מפתח אידיאלי ללכוד את שניהם. זהו סיפור מקורי ומלא ברק, נרטיב של מחוות קטנות ואופקים מצטמצמים, שלם להפליא בדיוקו הטרגי-קומי.
One thought on “רשימות מן הגנזך העירוני”
Comments are closed.