עיר

הייתה זו עיר ענקית, שבה הם גרו: פקיד הבנק המסחרי פֵּטְרוֹב, וההוא, האחר, ללא שם פרטי ושם משפחה. הם היו נפגשים אחת לשנה – בפסחא, בעת ששניהם ערכו ביקור באותו הבית אצל הוַסילְיֶבְסְקים. פטרוב ערך ביקורים גם בחג המולד, אך ההוא, האחר, שאיתו נפגש, בא לחג המולד בשעות אחרות, והם לא ראו זה את זה. […]

המקום

"המקום ינחם אתכם" נוסח ניחום אבלים כשכדור הארץ הפנה את גבו אל השמש, הרגישה השועלה שמשהו משתנה בה, וחיפשה לדבר הזה מקום. בלילות הקודמים כבר איתרה והכינה מראש כמה אפשרויות: חלל בין בולי עץ ואשפה בשולי הכפר הסמוך, מאורה ישנה למרגלות גבעה לא רחוק מכאן, על סף המדבר. אבל הלילה, כשהשינוי היה קרוב, ידעה שהמקום […]

איילות שקופות

דברים רעים קורים פשוט כשהם קורים, כשאף אחד לא מסתכל עליהם, חומקים מהידיים לרצפה ומתנפצים. מישהו לקח צלחת וכיסה את השמש והעיגול הכהה של הצל מוטל על פניך כמו גל קור, צל על פני המים ועורך חשוף, שוחה בקיץ והתקדרו עלייך כל העננים ובבת אחת נעשה לך קר. דברים רעים כאלו קורים, לא כי מישהו […]

הגיבור בעל אלף הפרצופים – פרק מתוך: קפקא בטנג'יר

לפני שנרדם קרא את "הגלגול", הסיפור המפורסם של פרנץ קפקא, וכשהתעורר למחרת בבוקר מצא שגופו התעוות. לא, הוא לא נהפך לשֶרֶץ ענקי כמו גרגור סמסה כי אם נהיה גרסה משובשת מסריחה של עצמו. ואולם באופן כלשהו הוא הבין שסופו לא יהיה שונה מסופו של סמסה הצעיר ושהוא עומד למות בעוד שלושה חודשים מוות מוחלט ושלם, […]

פיקניק

רמי יושב על השולחן, רגליו על הספסל. הוא מחזיק ביד ענף קרוע של עץ אלון ומתופף על הברכיים. אנחנו מתרחקים לתוך היער. החלטנו להתחבא לרמי מאחורי מגדל השמירה. אנחנו הולכים לאט. אני מחזיקה ביד בקבוק מים  וליובל יש בכיס שתי סיגריות וקופסת גפרורים. אנחנו לא מדברים. האורנים מצילים, אבל הרוח עומדת והשמש צורבת מחטים לוהטות. […]

פומיקי פה, פומיקי שם, לא תמצאו אותי לעולם…

מוקדש לנערה עדי יעקובי שנעדרת מאז 1996. א בתקופה ההיא התגוררנו כבר כמה שנים סמוך לבית פרטי שהיה לאתר בניה. כמו שיח קוצני ויבש באמצע שדה מוריק הוא עמד בשכונה הבורגנית שהייתה אז השכונה שלנו. אפור ומכוסה חול ונטוש ומט לנפול. הקבלן ששיפץ אותו פשט את הרגל. הזוג שרכש אותו ירד מנכסיו ואז הבית התפורר […]

חמישים עמודים גג

בערך בשתיים-עשרה חיליק מגיע. "אני מפריע?" הוא שואל. אני מסמן לו שייכנס, והוא עדיין מהסס על המפתן. "אם אתה עכשיו בשוונג," הוא אומר, " אז אני אבוא אחר כך. אני לא רוצה להפריע או משהו, סתם הייתי סקרן." אני מכין לו קפה בוץ ואנחנו יושבים בסלון. הוא לא שותה מהקפה, אפילו לא טועם, רק שוקע […]

לא-אני

אני מתהלך בין כותלי בית ההורים היתום, לקיר מצהיב אחד של חדרו אומר בשקט "ששששששששש", ואשמת אביו עונה לו דבר מה בשתיקה. אני שואל את התקרה, "אתם שומעים?", ופחדי האב משיבים לו, "אל תפחד מהשתיקה". אני קורא דרך החלון אל העץ "זה אבא שלי שתלה על עץ דעת הטוב" ונפש הרפאים האבהית אומרת בלי מילים, […]

לקורות סוס נושא ספרים

היום בא סוס זה מדרך בלא כח, נשוך-זבובים, חיגר ברגל אחת וגופו כחרס הנשבר; והוא עומד לו יחידי בשכונת בית-הכנסת כחום היום בקיץ, אחוריו לבית-המדרש ופניו כלפי העגלה המלאה ספרים. עומד בכובד-ראש, מקמט מצחו, משפיל אזניו ומושיט קצה לשונו. הוא שרוי בתענית, ומצטער מאד. לכאורה הוא רגיל בתעניות ואינו חושש להן. משעה שהוא נושא ספרים, […]

המבריח

"המצאת הנפש מאפשרת לחשוב על הגוף כטפיל, הידיים יכולות להיות חפץ חסר תחושות ביום, אך רכות וענוגות בלילה. אין סתירה בין הפעולות. הן משתתפות במצב הכפול של לא להיות אני ועם זאת להיות שלי." סנדרו גרוסבאום הטלפון צלצל, וכשעניתי שמעתי מלמול, גמגום, שיעול. אחר רגע שמעתי קול גברי: "אתה בוודאי שכחת, אבל פעם הבטחת להוציא […]