accountSlide

תוצאות חיפוש:


שישים מיליגרם פרוזאק

שישים מיליגרם פרוזאק - סיפור

עידן רבי

היה לי בית בתל אביב, בלוק אחד מהבית של אריק איינשטיין. הוא לא ממש היה שלי, גרתי שם בשכירות. חמש מאות וארבעים דולר, שלושה חודשים מראש. והיתה לי גם שותפה, בלונדינית, כל אחד מאיתנו שילם…

כרים הרומנטי, רוחץ המתים

כרים הרומנטי, רוחץ המתים - סיפור

זיאד ח'דאש

"אני איש רומנטי, פראי אדם שכמוכם, ואני מעריץ את ניזאר קבאני." – במשפט האחד הזה היה כרים עונה ללעגם של האנשים ולהאשמות שטפלו עליו. מכאן שם התואר "הרומנטי" שאנשי המחנה הדביקו לשמו. בכל פעם שהייתי…

מותו המוזר של פקיד

מותו המוזר של פקיד - סיפור

ירון כהן

האיש בחדר הקטן עצם את עיניו ואחרי רגע שב ופקח אותן. הוא היה רגוע. גופו היה רפוי. רק תיק העור המרופט שחבק הכביד מעט על חזהו ועל נשימתו. מעט קרני אור חדרו מבחוץ דרך התריסים…

לידיה

לידיה - סיפור

ז'וּזָ'ה באנק

בזמנו קפצנו, לידיה ואני, הכי גבוה שיכולנו ובכל הזדמנות שהייתה לנו, ידיים מעל הראש, לבושות בבגדים צבעוניים, רגליים מורמות, נעולות נעליים כבדות שהורשינו לא לחלוץ, שלפעמים השתחררו בזמן הקפיצה ונפלו ארצה. זה היה שם למטה…

המתאבד

המתאבד - סיפור

דינה רובינה

לאָנָסטָסיָה דֶרגָצ'וֹבָה המקום נמצא בפאתי העיר וכמו זנבותיה של כל עיר, היה גם הוא מוזר ועגום: בניין עשוי בטון השייך לאיזה מכון מחקר של העיר אַשחַבָּד. חלונות החזית שלו פנו אל שני קווי החשמלית, ועד…

גן השושנים (אגדה)

גן השושנים (אגדה) - סיפור

לאה גולדברג

א גבוה, גבוה, עד לשחקים התנוסס מגדלה של הנסיכה הענוגה. כולו עשוי בדולח צח וראשו מעולף פז ואבני תפארת. סביב לו השתרע גן שושנים רב-גונים ורחב ידיים. מבין הרשת הדקה של שבילי זהב צרים השקיפו…

סתיו (אגדה)

סתיו (אגדה) - סיפור

לאה גולדברג

בלילות סערה ואופל היו הם רצים ברחובות הנרדמים ולפידים בידיהם, ואיש לא ראה את פניהם ואיש לא ידע את שמותיהם. והד הצעדים של ארבע עשרה רגליים והבהובם של שבעה לפידים החרידו את העיר הנמה. ונשיבת…

תותבות

תותבות - סיפור

יפתח אלוני

האיש הכי יקר לאמי מזה ארבעים ושתיים שנה מת. הרגשה מחורבנת. לעמוד מול מת. קול יללות תינוק מסתנן מהחלון הפתוח. חצות.   דמיינתי שאני נובר בין הגרוטאות של הבית, מוצא מזוודה, ממלא אותה בחלקי גוף…

רקדנית שחורה בלהקת יחיד

רקדנית שחורה בלהקת יחיד - סיפור

אסתי ג. חיים

כשחיכיתי לאריקסון, החלטתי לזרוק את כל התרופות. ארזתי אותן בשקיות-זבל שקופות וירדתי לפחים בידיים מלאות סדיסטל, היסמנל, אסיוול, פניברין, פפורין, קודאין, וואבן, אופטלגין, (בטיפות ובכדורים) ודרלין. הכל זרקתי. שיהיה לחתולים מה לאכול, חשבתי, כשהיצורים החנפנים…

דחפים

דחפים - סיפור

ניר יהודאי

בלילה שלפני האשפוז האחרון שוב פקד את שחר החלום על אנשי האבן. כמו תמיד היא התעוררה ברגע שלא יכלה לשאת באימה. היא פקחה עיניים והתרוממה. לבה הלם בפראות וזיעה קרה שטפה את פניה. היא לא…