the short story project

search

Roe Norman

הזקן במדבר

 התעוררתי מהחום של השמש באמצע המדבר , לא זוכר מתי או איך הגעתי לשם, והפה שלי יבש וצמא למים.

.”היה זרוק לידי תיק בית ספר ישן וחום, היה בו בקבוק מים קטן, עשרה שקלים וחולצה של “גלעד עדיין חי

.שתיתי מהמים ,והתחלתי ללכת

המדבר היה ענק כמו הזמן, הלכתי שעות עד שכבר לא יכולתי ללכת יותר.

לפתע ראיתי מרחוק תחנת אוטובוס, וחשבתי לעצמי שאני מתחיל להזות ולדמיין דברים כמו הסיפורים האלה על האנשים שהיו יותר מדי זמן לבד ויותר מדי זמן בשמש, אבל היא באמת הייתה שם.

תחנת אוטובוס באמצע המדבר העצום הזה, עם בוטקה ושלטים של קווים ופרסומת של אגד והכל.

וליד התחנה עמד זקן, שנראה מאוד מאוד זקן.

מה אתה עושה כאן אבאל’ה? ” שאלתי אותו”.

הזקן סיפר לי שגם הוא הלך במדבר הזה, לפני הרבה שנים, וגם זיהה את התיק שלקחתי ואמר שהוא שלו,ושאל מה קורה עם גלעד.

אמרתי לו שהוא חזר אלינו בתור גיבור ישראל ואני לא מבין למה אבל כולם מבסוטים, והצעתי לו את העשרה שקלים חזרה אבל הוא אמר שאני יכול לשמור אותם, כי גם ככה אי אפשר לקנות בהם כלום במחירים של היום.

הוא סיפר לי שגם הוא ככה יום אחד התעורר לבד במדבר והלך בו במשך הרבה זמן, ולא משנה באיזו דרך הלך , הוא כל פעם הגיע לאותה תחנת אוטובוס, אז באחת הפעמים הוא פשוט החליט לעצור שם. הוא הציע לי תפוח, ולקחתי.

לפעמים הוא מרים את היד , בשביל שאם במקרה ככה, מישהו יעצור אז הוא ייקח אותו טרמפ , אבל אף אחד לא באמת מגיע אף פעם. אז בנתיים הוא נשאר שם, לאן כבר יש לו ללכת ?

“החיים והמוות ביד הלשון, וללשון עצם אין לה, היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה”

התיישבנו ואכלנו תפוח, ונשארתי שם גם אני.

0
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments