Write Stories

גקלר תומר\סליחה

 

שלושת השופטים ישבו עמוק בכיסאותיהם , פניהם היו עייפות ומתוחות, המאמץ והריכוז שהמשפט תבע מהם בחודשים האחרונים ניכר , שעות הדיוניים הארוכות  גוו את מחירם , לאלו נוספו הלחץ התקשורתי והפוליטי שסבב סביבם כל העת. יומיים לפני הכרעת הדין זימן אותם ראש הממשלה בעצמו ללשכתו על מנת לוודא שהם מבינים את כובד המשקל ההיסטורי של הכרעתם.

ראש הממשלה התנסח בזהירות המתבקשת מראש ממשלה במדינה דמוקרטית הנפגש עם חבר שופטים העומד בפני פסיקה גורלית.

“חירות הפסקה והמשפט הן מהעקרונות הבסיסים של מדינה חופשית” ציין בפניהם , אמנם מתוקף ההזמנה לפגישה בתזמון הנוכחי לא נותר מקום רב לספק ביחס לציפיותיו של ראש הממשלה ביחס להכרעת הדין.  כאילו לא הספיקו העדויות המצמררות לאורך ימי המשפט הארוכים , ראש המשלה בחר לסיים את הפגישה בציטוט מעדותו של הסופר קצ’טניק במהלך המשפט “האצבע שתלחץ על הכפתור הזה שיכול להפוך את העולם לתוהו ובוהו, היא לא אצבע אלוהים, אלא אצבע האדם” .

שלושת השופטים נפרדו מראש הממשלה בלחיצות ידיים חמות וחזרו למשרדם בבית המשפט על מנת להמשיך ולעבוד על הניסוחים הארוכים המתרצים את גזר הדין הצפוי.

אליעזר קפלן שוטר בית הדין שמונה לשמור על ביטחונם של השופטים תמהה על מאמציהם של השופטים והיגיעה שהשקיעו בכתיבת פסק הדין הארוך. הרי זה ברור כשמש שהוא אשם ודינו דין מוות.

אליעזר זכר היטב איך 16 שנים קודם לכן חייהם של נאצים רבים קופדו בהינף כת או סחיטת הדק זריזה של חייליי הצבא האדום, הבכירים שביניהם חסכו לתלייני בנות הברית את העבודה ונטלו את חייהם במו ידיהם. ועכשיו במדינה היהודית מתנהלת ההצגה הכי טובה במזרח התיכון.

לו היה הדבר תלוי בו , כך חשב לעצמו היה הצורר מסיים את חייו עוד בטרם דרך על אדמת ישראל.

“המשפטנים והפרופסורים מסבכים את החיים” רטן באותו הערב בפני אשתו וורה,

” כל ההצגה הזאת ובשביל מה ? אם היו נותנים לי הוא לא היה דורך בארץ היינו צריכים להרוג אותו שם כמו שהרוסים עשו  אז אחרי המלחמה , עכשיו במקום שילכו להתחבא במרתפים מתחת לאדמה הם הולכים וקונים להם את עורכי הדין הכי טובים באירופה” .

 וורה אשתו של אליעזר ביטלה אותו בהינף יד ,

“אתה לא בן עשרים והמלחמה נגמרה. אנחנו מדינה מסודרת עכשיו , לא פרטיזנים , יש לנו בית משפט וממשלה ברוך השם. ואם לא המדינה היית עכשיו מתחנן לעבודה אצל איזה גוי ולא מרוויח 570 לירות לחודש במשטרה”.

” עכשיו תיגש ותלך להביא את הכביסה מהחצר”

 אליעזר קיפל את עיתון הערב והחל מתרומם באטיות תוך שהוא רוטן בחוסר שביעות רצון.

ארבעה ימים מאוחר יותר עמד אליעזר במדיו המגוהצים בבית המשפט כובע המשטרה היה מונח על ראש בהידור , פניו היו מגולחים למשעי ונעליו מבריקות. אולם בית המשפט היה מלא מפה לפה, כתבי החדשות והצלמים עמדו כולם בהיכון והמתינו לכניסת השופטים .

“בית המשפט” ,הרעים הזקיף והנוכחים באולם נעמדו לכבודם של שלושת השופטים. הנאשם היה ישוב באותה עת בתא הזכוכית שנבנה במיוחד למשפט ונעמד גם הוא למשמע קריאתו של הזקיף . השופטים נכנסו לאולם המשפט והתיישבו על כסאותיהם . אליעזר התיישב גם הוא בסמוך לדלת הכניסה של בית המשפט. הכול חיכו לרגע זה של המשפט שלב הכרעת הדין . העיתונים והקהל הרב שישב באולם התקשו להירגע וכבוד השופט הדוקטור רויס נדרש לבקש שקט מספר פעמים עד שהקהל נרגע סוף סוף.

כבוד השופט המשיך , “אנחנו ניגשים  להקראת מתן גזר הדין בתיק” . אליעזר גלגל את עינו לנוכח המחברת העבה בה החזיק השופט . לא חבל על המילים חשב לעצמו , היו חוסכים לכולנו את ההצגה ועוד יום עבודה מבוזבז. אליעזר תמה מהיכן יש לכל אותם נוכחים במשפט הזמן להגיע ולהשתתף בדיוניים. אף אחד לא עובד במדינה הזו? הוא חשב לעצמו. הכתבים ואנשי התקשורת עיצבנו אותו באופן מיוחד.

 “ממתי לספר מה מישהו אחר עושה נקרא עבודה” , היה מתלונן בפני וורה.

אליעזר שקע בהרהוריו כשלפתע החלו להישמע רחשים, כבוד השופט רויס עצר את שטף הקראת פסק הדין והרים את עינו מהדף למשמע הרחש שנשמע בקהל. כולם הנוכחים באולם הפנו את מבטם לעבר תא הזכוכית בו ישב הצורר. הנאשם דפק על דלת הזכוכית וביקש להעביר פתק לעורך דינו.

כבוד השופט לנדוי , הלם בפטיש שלצידו .

” אני מבקש שקט באולם” .הוא פנה אל המתורגמן לגרמנית .

“מה פשר הדבר אנחנו בשלב הקראת פסק הדין”?

היה ניכר מטון הדיבור של כבוד השופט שגם הוא כמו האחרים מבקש להשאיר את המשפט מאחוריו . המתרגם נראה מעט מבולבל בעצמו הוא פנה לנאשם שיסביר את פשר מעשיו.   “Bitte geben Sie die Notiz weiter”,

” הוא מבקש שיעבירו את הפתק לעורך דינו”.

כבוד השופט לנדוי שידע היטב גרמנית לא הזדקק לתרגומו של המתרגם, ממבטו היה ניתן להבין שהחריגה מהכללים איננה לרוחו. אך כמשפטן מיומן ידע שתהיה זו טעות למנוע מהנאשם להגיד דבר מה אחרון אפילו אם התזמון לכך חורג מהנוהל המקובל.

השופט הסתפק בניד ראש . אליעזר שעד כה ישב והביט במתרחש כצופה מהצד . הזדקף באחת והזדרז אל עבר תא הזכוכית , אייכמן הגיש לו את דף הנייר דרך הפתח שבתא הזכוכית . אליעזר התחלחל מהקרבה הרגעית ומיהר להגיש את הדף לסנגור, הסנגור קרא מהדף בקול רם והמתרגם הזדרז לחזור אחר הדברים בעברית .

” הנאשם מבקש להצהיר הצהרה חשובה מאוד”.

המיית הלחשושים שהחלה באולם התגברה והפכה לרעש גדול, שמואל הורוביץ שהיה עד מרכזי במשפט נעמד והחל להרעים בקולו,

“זה לא יתכן , סבלנו די , איזה זכות יש לומר דבר בכלל”.

עדים נוספים והקהל כולו החלו מתרוממים מכיסאם , ובאולם החלה מהומה שכמעט ויצאה משליטה. אליעזר היה הראשון מצוות בית המשפט שהתעשת הוא סימן לשופט לנדוי וזה הלם שוב בפטיש , “שקט שקט שקט”….

רק אחרי שאליעזר ניגש ואילץ את מר שמואל הורוביץ לשבת החלה המהומה לשכוח וניתן היה לחזור לדיון. כבוד השופט לנדיו שפניו בינתיים האדימו , לגם מכוס המים שלידו .

“העד ימשיך דברו”, הוא פסק תוך כדי שידו מונפת באוויר והפטיש בידו , הפעם הקהל נשאר שקט.

אייכמן נעמד וישר את חליפתו , הוא עיווה את פניו ולאחר עוד רגע החל לדבר. המתרגם המיומן תרגם את דבריו בסיומו של כל משפט ובשלב זה היה נראה שהשניים כבר צוות מיומן.

“שופטים, עורכי הדין , קהל נכבד , רגע לפני הקראת גזר הדין רציתי לומר. שחשבתי על הנושא שנית בימים האחרונים , והחלטתי שלמרות כל מה שאמרתי במשפט קודם לכן , אני רוצה להתנצל. להתנצל מעומק ליבי”.

 “באמת שעכשיו אחרי ששמעתי את עדויותיכם ואף הכרתי את חלקכם באופן אישי ” , אייכמן נעצר לרגע והביט בחוקר המשטרה אבנר לס והחווה קידת נימוסים קלה , ומיד המשיך את דבריו.

” ובכן כפי שאמרתי במחשבה שנייה אני סבור שהייתי ממש לא בסדר ואבקש שתקבלו את התנצלותי, באמת מכל הלב” .

אייכמן הניח את ידו על ליבו , והתיישב חזרה על כיסאו. באולם שררה דממה , הקהל כולו יחד עם שלושת השופטים הביטו בנאשם בתדהמה, כאילו לא מאמנים שייתכן ואכן שמעו את מה שכעת נאמר. כבוד השופט הדוקטור יצחק רווה התעשת ראשון ופנה לנאשם .

 “מה פירוש מתנצל? האם הנאשם מבין שהוא מואשם ברצח עם, ברצח של מיליונים”?

הנאשם נעמד שוב בתא הזכוכית , ופצה פיו.

“כן אדוני כבוד השופט , מבין בהחלט, ועל כך אני מתנצל ואבקש את סליחתכם”.

דוקטור יצחק רווה , הביט עוד רגע בנאשם והיה נראה שהוא מנסה לעכל את הדברים , הוא ביקש לומר עוד דבר מה אך נראה היה שהמילים אינם יוצאות מפיו והוא סובב את ראשו לעבר שני השופטים שישבו לצידו ונראו היו המומים למדי.

כבוד השופט הדוקטור בנימין הלוי נחלץ לעזרת חברו לכס השיפוט.

“האם אדוני מבין שהוא אחראי לרצח של שישה מיליון יהודים? בהם מיליון וחצי ילדים”?

טון דיבורו של השופט היה נשמע כאילו ברגע הפך משופט למורה בכיתה ד’.

“כן אדוני , אני בהחלט מבין . וכמו שחזרתי ואמרתי אני מתנצל. ענה הצורר”.

באולם המשפט החלה להתעורר שוב מהומה, הקהל שכמו השופטים התעכב בעיכול ההתרחשות שלפניו , החל להתרגש ומלמולים חלקם בעברית וחלקם ביידיש התגברו בהדרגה לרעש גדול , נראה היה שהקהל שהיה דרוך כקפיץ עוד מתחילת הדיון השתחרר באחת , ובשניות ספורות החלה מהומה רבתי באולם בית המשפט .

כיסאות התעופפו באוויר, וקבוצה של שלושה גברים החלה מסתערת אל עבר תא הזכוכית בו ישב הנאשם. חבר השופטים ההמום החל להלום בפטיש שוב ושוב אך נראה היה שהמצב יצא משליטה.

את אשר קרה בשניות הבאות , איש באולם אינו יידע בדיוק לתאר, כיוון שמטבעם של מהומות שהן מפנות את תשומת הלב לערב רב של אירועים. אמנם סיומה של המהומה ידוע לכל.

יריית האקדח שנשמעה באולם הצליחה ליצור את השקט שהשופטים נכשלו להשיג בהלמות הפטיש , הנוכחים באולם השתתקו חלקם נשכב על הרצפה , חלקם חיבק איש את רעהו. הנוכחים הביטו אחד בשני ובתא הזכוכית שנותר ריק .

בפתח דלתו של תא הזכוכית היה מוטל הנאשם , הדם מראשו נוזל על ריצפת אולם הדיוניים.

אליעזר עמד מעל, גופו הדומם של הנאשם , ואקדחו שלוף.

“הדיון תם” 

 

0
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments