the short story project

search

אלרן בשרי

האישה שאיתי

אני יושב על המזח ובוהה בגלי הים השקטים. הסיגריה כבר כמעט ונגמרת ואני פולט שובל עשן אחרון ומכבה אותה. האוויר הצונן של חודש מאי מלטף את פני וגופי ועוטף אותי כחיבוק מכיל של אמא. לא צריך יותר מזה, אני חושב לעצמי, וחיוך קל נח על פני. אני מפזר את שיערי בתנועה רכה וקם לרגע בכדי לחלץ עצמות. עוד ערב רגוע. עוד ערב בו אני מפיג את הרעש הפנימי שלי במנת טבע. לא כמו אנשים שדורשים תשומת לב, אלא פשוט הכלה של העצמי במרחב החופשי באמת. במקום שבו אין צורך להתבטא אפילו. בלי מילים, בלי מחשבות, בלי אפילו צורך להסביר או צורך להתנצל, בלי כלום אלא רק אני והעכשיו. אני מוציא את הסקטץ׳ בוק שלי מהתיק ובוחן את הרישומים האחרונים של ערב זה. יש שם איזה סלע אחד, דמות בידיונית, ורישום של כף היד שלי שיצא די מוצלח. אני בוחן אותו שוב עם חיוך קל וסוגר את המחברת ומכניסה לתיק. אני מסתובב בחוסר רצון מובהק לעזוב את המקום, אך יש לי פגישה עם מישהי עוד איזה שעה וחצי אז אצטרך להיזדרז בכדי לא לאחר כרגיל. אני תופס מונית ונוסע חזרה לדירה.

לאחר מקלחת קצרה, אני עומד מול המראה לבוש ג׳ינס, חולצה קצרה ובלייזר. אני חובש את הכובע הרגיל ושולח חיוך קטן לעצמי. אתה הכי יפה בעיר, אני קורא את השורה שכתבתי מעל המראה. מחוייך, אני סוגר מאחורי את הדלת ויוצא לרחוב. בחרתי ללכת ברגל, בעיקר בשביל להפיג את המתח שלפני הדייט.

ההליכה לעבר ה״בלאקאאוט״ שברחוב בן יהודה היתה קצת ארוכה, אך די משחררת. עברתי על פני כמה ידוענים ועוד איזה בחור או שניים שהכרתי בעבר. הטמפרטורה בחוץ לא היתה בשיאה, והיתה רוח נעימה בסך הכל, מה שהפך את ההליכה לפאב לדי נעימה. הגעתי כרבע שעה לפני המועד שנקבע ותפסתי שולחן צדדי והתיישבתי בו. לפתע, הזיה של אישה בוגרת הופיעה משום מקום ובהתה בי. למרות שהתרגלתי לכך שהיא מופיעה כל פעם, שוב התאכזבתי. ידעתי שהדייט יהרס. לפתע, היא לחשה לי באוזן, אין לך סיכוי חבר. אין לך סיכוי. אני קצת מזיע, אבל לא כמו בפעמים הקודמות. לאחר כמה רגעים, הבחורה הגיעה. היא היתה לבושה בשמלה שחורה עם פרחים אדומים וכובע לבן בעל שוליים רחבים. אני מחייך בביישנות ומציע לה לשבת. היא מתיישבת ושמה לב לאי הנוחות שלי. היא שואלת האם הכל בסדר, ואני עונה שכן. אנחנו מזמינים בירה ומתחילים לדבר. היא מספרת לי על הלימודים בבצלאל ואני קצת מאבד את רצף השיחה, קצת מבולבל. יצא לי לבקש ממנה לחזור על מה שאמרה כמה פעמים, והיא התחילה להראות אי נוחות. אני מתאפס וחוזר להקשיב, אבל האישה הזאת, זאת שהולכת איתי לכל מקום, מתחילה לשיר לי אופרה באמצע הפאב. אני מתעצבן ומגרד בראשי בעצבנות. הבחורה שואלת אם הכל בסדר, ואני עונה שאני קצת לא מאופס בגלל יום עבודה ארוך. איפה אתה עובד היא שואלת? אני עונה בחוסר נעימות, בתור שוטף כלים. היא קצת מאבדת עיניין, ואומרת לי שאולי עדיף שתלך. אני משפיל מבט, ועונה שזה בסדר. היא קמה ואומרת שהיה נעים. אני עונה לה שגם לי, והיא מסתובבת והולכת. אני מתבונן בה עוזבת את הפאב ולוגם את השלוק האחרון מהבירה ופונה לזאת שהולכת איתי תמיד, אך היא נעלמה. כמו תמיד, אני אומר. אני מבקש חשבון, משלם ויוצא החוצה. לפחות האוויר נעים. אני הולך ברחוב ללא מטרה, ותוהה מה הלאה. מתיישב על ספסל ומדליק סיגריה. אנשים הולכים ושבים ואני בוהה בנקודה רנדומלית באוויר. הזאת שתמיד הולכת איתי לכל מקום, מתיישבת לידי ושואלת מה קורה? אני מתעלם ממנה באלגנטיות, עדיין בוהה. לאחר כמה רגעים היא שוב שרה אופרה בכדי לעצבן. אני מניד את ראשי וקם מהספסל ומתחיל ללכת לעבר הדירה שאני שוכר. לאחר כעשר דקות אני כבר יושב על הספה בסלון, הכובע לידי וכפתורי המכנסיים שלי פתוחים לרווחה. האישה שהולכת איתי לכל מקום מתיישבת על הטלוויזיה בכדי להציק לי עוד. אני זורק עליה את הכרית שלידי והיא עוברת דרכה ומתנגשת בקיר. אני יושב ובוהה בה, אבוד בתוך ההזיה, והיא מחייכת בשלווה. ואז עלה במחשבתי רעיון מבריק. בא לך לשבת איתי ולראות סרט, אני שואל. האישה מסתכלת עלי בהפתעה ועונה, למה לא. היא קמה מהטלוויזיה ומתיישבת לידי. אני מעביר לנטפליקס ושואל אותה איזה סרט בא לה לראות. ג׳אנגו נשמע לי טוב. אני מחפש את הסרט ומפעיל אותו. אני שוקע בתוך הסרט, ולאט אני מבחין במשהו בה. היא שקטה ומרוכזת. אני שואל אותה, מאיפה את באמת?

אני? אני מכאן, היא עונה.

שזה אומר?

מכל מיני מקומות, מה זה משנה.

אוקיי, אני עונה מבולבל, וחוזר לצפות בסרט. לרגע, אני מרגיש משהו מוזר, קריר כזה. אני מזיז את ראשי ימינה ורואה את ראשה צף מעל כתפי. מופתע, אני שואל אותה, הכל בסדר?

לא ממש, היא עונה.

למה? אני שואל בעיניין.

סתם, אתה לא תבין.

תנסי..

אני רוצה חיים, היא עונה.

מה? עניתי בבילבול.

חיים. קצת קשה לי להיות רק רוח.

אוקיי, איך אפשר להפוך מרוח לחומר?

יש כמה דרכים..

אוקיי, עניתי מסוקרן, איך את מעדיפה להפוך לחומר?

אממ.. זה ישמע מוזר, אבל סקס.

אני מניד את ראשי בפליאה, לא מאמין למה ששמעתי באותו הרגע, אבל מסתקרן באותה המידה. איך אפשר לעשות סקס עם רוח, אני שואל אותה.

כמו שעושים סקס עם חומר.

צריך משחק מקדים או משהו?

לא ממש, אני עדיין רוח.

אז.. בואי ננסה?

האישה שהולכת איתי תמיד הרימה את ראשה בחיוך ואמרה לי, נו..

נו מה? שאלתי בבילבול כמעט מוחלט.

מה אתה בתול?

לא..

אז, תעמיד אותו! 

אני מוריד את התחתונים והמכנסיים, אולי בסיטואציה הכי מוזרה שהיתה לי בחיים, משפשף את איבר מיני עד שהוא הזדקף. האישה שהולכת איתי לכל מקום התיישבה עלי והחלה להחדיר אותו לתוך איבר מינה. לאט, התחלתי להרגיש קור עז סביב איבר מיני, ומשהו התחיל להתעצב סביבו, מעין בניית רקמות מהאוויר עצמו. זה בהחלט הדבר הכי מטורף שחוויתי אי פעם, אני חושב לעצמי. היא מתחילה לגנוח קצת, אני מסתכל כלא מאמין ומשתגע. בכל רגע שעובר אני מרגיש אותה יותר ויותר. אני מסתכל על האישה שהולכת איתי לכל מקום, ולא מאמין. היא מתגבשת להיות מישהי אמיתית! אני מנסה ללטף את שיערה, וידי עוברת בו ברכות. אני משפשף את עיני ולא מאמין. היא אמיתית. היא הופכת להיות אישה אמיתית! והרקמות מתחברות, ואיבר מינה מתחיל להרגיש חם ולח יותר ויותר, והיא מחבקת אותי. אני מתחיל לגנוח בטירוף. לאט.. אני אומר לה. לאט.. אני גומר עוד שניה, לאט. 

אוקיי.. אוקיי, והיא נעצרה. אני מסתכל עליה כשהיא יושבת עלי בעיניה הבורקות, והיא מחייכת. אתה מרגיש את זה? אממ.. כן. זה מוזר, אבל כן! תיגע בי, היא אומרת.. תלטף אותי. אני שולח ידיים ומלטף אותה ועוד, ועוד.. וכל נגיעה הופכת להיות יותר ויותר בשרנית. אני כבר בתוך הטריפ הזה יותר מדי זמן, אני אומר לעצמי. אבל זה כיף. זה או שאני משתגע או שאני משתגע. עברו כחמש דקות והיא כבר יותר אישה מרוח. אני מנסה להעביר את ידי דרכה וזה על סף הבלתי אפשרי. היא הופכת לאמיתית יותר ויותר. ואז בפרץ הלהט שלה היא התחילה לנוע מעלה מטה מהר יותר וחזק יותר, אל תיגמור עדיין, היא אומרת, עוד מעט עוד מעט.. שניה עוד לא! ואני מנסה שלא לגמור, ואז בפרץ אחד אני פשוט מתרוקן בתוכה והיא צונחת על חזי וירכיי והיא אומרת ״תודה״ באפיסת כוחות. ראשי מורכן אחורה לאחר אורגזמה מטורפת ומתנשף. לאחר כמה רגעים אני מתיישר, מסתכל עליה ורואה אותה- ולא מאמין. וברגע אחד של שפיות אני אומר לה ״וואו, זה היה חתיכת טריפ..״

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *