Write Stories

אלרן בשרי

האישה שאיתי

אני יושב על המזח לבדי ובוהה בגלי הים השקטים. הסיגריה כבר כמעט ונגמרת ואני פולט שובל עשן אחרון ומכבה אותה, כך סתם לפני הסוף. האוויר הצונן של חודש מאי מלטף את פני וגופי ועוטף אותי כחיבוק מכיל של אמא. לא צריך יותר מזה, אני חושב לעצמי, וחיוך קל נח על פני. אני מפזר את שיערי בתנועה רכה וקם לרגע בכדי לחלץ עצמות ומתמתח. עוד ערב רגוע. עוד ערב בו אני מפיג את הרעש הפנימי שלי במנת טבע. לא כמו אנשים שדורשים תשומת לב, אלא פשוט הכלה של העצמי במרחב החופשי באמת. במקום שבו אין צורך להתבטא אפילו. פשוט זה שם וקיים וגם אני שם וקיים. בלי מילים, בלי מחשבות, בלי אפילו צורך להסביר או צורך להתנצל, בלי כלום אלא רק אני וההוויה. והעכשיו. אני מוציא את הסקטץ׳ בוק שלי מהתיק ובוחן את הרישומים האחרונים של ערב זה. יש שם איזה סלע אחד, דמות בידיונית, ורישום של כף היד שלי שיצא די מוצלח. אני בוחן אותו שוב עם חיוך קל וסוגר את המחברת ומכניסה לתיק. אני מסתובב בחוסר רצון לעזוב את המקום, אך יש לי פגישה עם מישהי עוד איזה שעה וחצי אז אצטרך להיזדרז בכדי לא לאחר כרגיל. תופס מונית ונוסע חזרה לדירה.

לאחר מקלחת קצרה, אני עומד מול המראה לבוש בג׳ינס, חולצה קצרה ובלייזר. אני חובש את הכובע הרגיל ושולח חיוך קטן לעצמי. אתה הכי יפה בעיר, המראה קורצת בחזרה. אני סוגר מאחורי את הדלת ויוצא לרחוב. הפעם אני אגיע לשם ברגל. גם בשביל להפיג את המתח שלפני.

ההליכה לעבר ה״בלאקאאוט״ שברחוב בן יהודה היתה קצת ארוכה, אך די משחררת. עברתי על פני כמה ידוענים ועוד איזה בחור או שניים שהכרתי בעבר. הטמפרטורה בחוץ לא היתה בשיאה, והיתה רוח נעימה בסך הכל, מה שהפך את ההליכה לפאב די נעימה. הגעתי כרבע שעה לפני המועד שנקבע ותפסתי שולחן צדדי והתיישבתי בו. ההיא שהולכת איתי לכל מקום עמדה לידי ובהתה בי. אני כבר רגיל אליה, אז אני לא מתרגש יותר מדי. היא לוחשת לי באוזן, אין לך סיכוי חבר. אין לך סיכוי. אני קצת מזיע, אבל לא נורא כמו בפעמים הקודמות. לאחר כמה רגעים, הבחורה הגיעה. היא היתה לבושה בשמלה שחורה עם פרחים אדומים וכובע לבן בעל שוליים רחבים. אני מחייך בביישנות ומציע לה לשבת. היא מתיישבת ושמה לב לאי הנוחות שלי. היא שואלת האם הכל בסדר, ואני עונה שכן. אנחנו מזמינים בירה ומתחילים לדבר. היא מספרת לי על הלימודים בבצלאל ואני קצת מאבד את רצף השיחה, קצת מבולבל. יוצא לי שאני שואל אותה לחזור על מה שאמרה כמה פעמים, והיא מתחילה להראות אי נוחות. אני מתאפס וחוזר להקשיב, אבל האישה הזאת, זאת שהולכת איתי לכל מקום, מתחילה לשיר לי אופרה באמצע הפאב. אני מתעצבן ומגרד בראשי בעצבנות. היא שואלת האם הכל בסדר, ואני עונה שאני קצת לא מאופס בגלל יום עבודה ארוך. איפה אתה עובד היא שואלת? אני עונה בחוסר נעימות, בתור שוטף כלים. היא קצת מאבדת עיניין, ואומרת לי שאולי עדיף שתלך. אני משפיל מבט, ועונה שזה בסדר. היא קמה ואומרת שהיה נעים. אני עונה לה שגם לי, והיא הולכת. אני מתבונן בה עוזבת את הפאב ולוגם את השלוק האחרון מהבירה ופונה לזאת שהולכת איתי תמיד, אך היא נעלמת. כמו תמיד, אני אומר. אני מבקש חשבון, משלם ויוצא החוצה. לפחות האוויר נעים. אני הולך ברחוב ללא מטרה, ותוהה מה הלאה. מתיישב על ספסל ומדליק סיגריה. אנשים הולכים ושבים ואני בוהה בנקודה רנדומלית באוויר. הזאת שתמיד הולכת איתי לכל מקום, מתיישבת לידי ושואלת מה קורה? אני מתעלם ממנה באלגנטיות, עדיין בוהה. לאחר כמה רגעים היא שוב שרה אופרה בכדי לעצבן. אני מניד את ראשי וקם מהספסל ומתחיל ללכת לעבר הדירה שאני שוכר. לאחר כעשר דקות אני כבר יושב על הספה בסלון, הכובע לידי וכפתורי המכנסיים שלי פתוחים לרווחה. האישה שהולכת איתי לכל מקום מתיישבת על הטלוויזיה בכדי להציק לי עוד. אני זורק עליה את הכרית שלידי והיא עוברת דרכה ומתנגשת בקיר. היא מחייכת בשלווה. אני כבר די אבוד בתוך ההזיה הזאת, אני חושב ובוהה בה. ואז עלה במחשבתי רעיון מבריק. בא לך לשבת איתי ולראות סרט, אני שואל. האישה הזאת מסתכלת עלי בהפתעה ועונה, למה לא. היא קמה מהטלוויזיה ומתיישבת לידי. אני מעביר לנטפליקס ושואל אותה איזה סרט בא לה לראות. ג׳אנגו נשמע לי טוב. אני מחפש את הסרט ומפעיל אותו. אני שוקע בתוך הסרט, ולאט אני מבחין במשהו בה. היא שקטה ומרוכזת. אני שואל אותה, מאיפה את באמת?

אני? אני מכאן, היא עונה.

שזה אומר?

מכל מיני מקומות, מה זה משנה.

אוקיי, אני עונה מבולבל, וחוזר לצפות בסרט. לרגע, אני מרגיש משהו מוזר, קריר כזה על כתפי. אני מזיז את ראשי שמאלה ורואה את ראשה צף מעל כתפי. כמו מגע קריר של רוח רפאים על גופי.

הכל בסדר?

לא ממש, היא עונה.

למה? אני שואל בעיניין.

סתם, אתה לא תבין.

תנסי..

אני רוצה חיים, היא עונה.

מה? עניתי בבילבול.

חיים. קצת קשה לי להיות רק רוח.

אוקיי, איך אפשר להפוך מרוח לחומר?

יש כמה דרכים..

אוקיי, עניתי מסוקרן יותר ויותר, איך את מעדיפה להפוך לחומר?

אממ.. זה ישמע מוזר, אבל סקס.

אני מניד את ראשי בפליאה, לא מאמין למה ששמעתי באותו הרגע, אבל מסתקרן באותה המידה. איך אפשר לעשות סקס עם רוח, אני שואל אותה.

כמו שעושים סקס עם חומר.

צריך משחק מקדים או משהו?

לא ממש, אני עדיין רוח.

אז.. בואי ננסה?

האישה שהולכת איתי תמיד הרימה את ראשה בחיוך ואמרה לי, נו..

נו מה? שאלתי בבילבול כמעט מוחלט.

מה אתה בתול?

לא..

אז, תעמיד אותו!

אני מוריד את התחתונים והמכנסיים, אולי בסיטואציה ובהלך הרוח הכי מוזר שהיה לי אי פעם, משפשף את איבר מיני ביד עד שהוא נעמד זקוף. האישה שהולכת איתי תמיד התיישבה עלי והחלה להחדיר אותו בעדינות לתוך איבר מינה. לאט, התחלתי להרגיש איזשהו קור עז סביב איבר מיני, ומשהו כבייכול התחיל להתעצב סביבו, כאילו מעין בניית רקמות מהאוויר עצמו. זה בהחלט הדבר הכי מחרמן שחוויתי אי פעם, אני חושב לעצמי. היא מתחילה לגנוח קצת. ואני משתגע. בכל רגע שעובר אני מרגיש את זה יותר ויותר אמיתי. אני מסתכל על האישה שהולכת איתי לכל מקום, והיא כבר לא רק רוח. היא מתגבשת להיות מישהי ממש אמיתית! אני מנסה ללטף את שיערה, והוא ממשי. ומעבר לכך, משהו סביבי, תרתי משמע, הופך למוחשי יותר ויותר. אני משפשף את עיני ולא מאמין. היא אמיתית. היא הופכת להיות אישה אמיתית. והרקמות מתחברות, ואיבר מינה מתחיל להרגיש יותר ויותר, והיא מחבקת אותי והיא כבר לא רוח, היא אישה! אני מתחיל להרגיש את חום גופה, והיא מתחילה לגנוח באמת. לאט.. אני אומר לה. לאט.. אני גומר עוד שניה, לאט!

אוקיי.. אוקיי, והיא נעצרה. אני מסתכל עליה כשהיא יושבת עלי עיניה בורקות, והיא מחייכת. אתה מרגיש את זה? אממ.. כן. זה מוזר, אבל כן! תיגע בי, היא אומרת.. תלטף אותי. אני שולח ידיים ומלטף אותה וכל נגיעה הופכת אותה ליותר ויותר עוצמתית. אני כבר בתוך הטריפ הזה יותר מדי זמן, אני אומר לעצמי. אבל זה כיף. זה או שאני משתגע או שאני משתגע. עברו כחמש דקות והיא כבר יותר אישה מרוח. אני מנסה להעביר את ידי דרכה וזה על סף הבלתי אפשרי. היא הופכת למציאותית יותר ויותר. ואז בפרץ הלהט שלה היא התחילה לנוע מעלה מטה מהר יותר וחזק יותר. אל תיגמור עדיין, היא אומרת, עוד מעט עוד מעט.. שניה עוד לא! ואני מנסה שלא לגמור, ואז בפרץ אחד אני פשוט מתרוקן בתוכה והיא צונחת על חזי וירכיי והיא אומרת ״תודה״ באפיסת כוחות. ראשי מורכן אחורה לאחר אורגזמה מטורפת ומתנשף. לאחר כמה רגעים אני מתיישר, ואני רואה אותה אמיתית- אישה. המום לחלוטין אני אומר לה ״זה היה חתיכת טריפ״

Liked the story? Comment below.

avatar